לסבתא היה יומולדת שמונים וחמש.
שמונים וחמש שנה זה ממש הרבה זמן, היא בטח תמות בקרוב. כדאי
להיות נחמד אליה בשביל להיכנס לצוואה וכאלה.
הלכתי אליה יום אחד אחרי צהרים. היא הזמינה אותי לבוא איתה
למקום מרגש. המקום האחרון בעולם שעדיין מריץ לה קצת אנדרנלין
בגוף. מקום עם הפתעות ובלגאנים ואפילו יש כיבוד מצויין.
אמרתי יאללה בסבבה, קצת אקשן ותמיד רציתי לדעת מאיזה חור אמא
שלי יצאה.
עד הערב היא זיינה לי את השכל על סיפורי הגבורה שלה מהילדות
ששמעתי אולי רק אלפיים שבע מאות חמישים ומשהו פעם, אבל הקשבתי
להכל עם חיוך.
בערב נכנסנו לאוטו המצוקמק שלה ונסענו לריגוש האולטימטיבי.
נכנסנו למועדון הקשישים של העירייה והיה ערב בינגו.
סבתא נתנה לאיזה זקן אחד שני כרטיסי כניסה.
בחיים שלי לא ראיתי אותה כזאת מאושרת.
היא לקחה אותי לשולחן הקבוע שלה ונתנה לי חתיכת קרטון מלאה
מספרים.
איזה זקנה אחת אמרה במגאפון "ארבעים ושתיים" וסבתא שלי התחילה
להתרגש. נלחצתי, חשבתי שהיא הולכת לחטוף התקף לב. ומה אני יודע
לעשות במקרה כזה? תביאו לי פיגוע המוני, אני אטפל בפצועים, אבל
התקף לב?? רצתי לחפש לה משהו לשתות, הגעתי לשולחן הכיבוד. סבתא
אמרה כיבוד מצויין, מה אני אגיד לכם, עוצר נשימה: קרקרים עם דג
מלוח ובשביל להוריד את זה - גזוז בטעם פטל.
נו טוב, שתתרגש, עדיף מלחנוק אותה.
הזקנה עם המגאפון ממשיכה עם המספרים וסבתא מתחילה לפרפר
מהתרגשות.
אני חושב לעצמי 'הלואי ולי יהיו כל כך הרבה מספרים בגיל כזה'.
לידי ישבה עוד סבתא אחת שכל הזמן זיינה לי בשכל שאני חייב
להכיר את הנכדה שלה 'חמוטל'. בסוף התיאשתי, הוצאתי את הסלולרי
ושאלתי אותה מה המספר. התקשרתי. מתברר, שהיא נשואה עם שלושה
ילדים והסבתא הדפוקה שלה לא מוכנה להודות שהיא התחתנה עם מישהו
לא פולני.
סבתא שלי בסוף לא זכתה בעשרה כרטיסים חינם לערבי בינגו הבאים
אבל בכל זאת היה לה חיוך דבילי על השפתיים, כנראה מהגזוז.
היא לקחה אותי הביתה ואמרה לי שהיא מאוד נהנתה ושאלה אם אני
רוצה לבוא איתה גם בשבוע הבא. אמרתי לה שבשמחה והתפללתי
לאלוהים שהיא תמות עד אז.
כנראה שהתפילות עזרו ויומיים אחר-כך נסענו כולנו ללוויה. שם
ראיתי את הזקנה עם המספרים וכמעט שלא זיהיתי אותה בלי
המגאפון.
בערב ישבתי וחיכיתי שמישהו יקריא כבר את הצוואה לראות אם כל
הדג מלוח הזה והגזוז היו שווים את זה.
אמא שלי והדודים נכנסו לאיזה חדר עם עו"ד אחד וישבו שם כשלושים
דקות ארוכות.
כשהם יצאו, אמא שלי ניגשה אלי והביאה לי מעטפה "קח, זה מסבתא".
פתחתי את המעטפה וחשכו עיני... עשרים כרטיסי כניסה מזכיות
קודמות.
"סבתא אמרה שאולי זה ישפר לך את מצב-הרוח ותזכור אותה כל פעם
שתלך לשם"
קיללתי את הרגע והוצאתי את הבורקסים מהתנור.