עכבר קטן, לא יותר מאשר עכבר קטן אשר יושב לי במזווה ואוכל לי
את כל האוכל. ואני לא יכול לעשות כלום כי ניסיתי לתפוס אותו,
שמתי לו מהמלכודות המתוחכמות האלו. והוא שבר אותן, ולא תגידו
שזה איזה עכברוש שעבר שינוי גנטי והוא סופר-עכברוש. זה סתם
עכבר קטן ומסכן שהגיע אליי הביתה מהשדה של השכן והוא יושב לו
ואוכל כל מה שרק יש שם. הבאתי מדביר והוא ריסס את הכל. זרקתי
את כל האוכל שהיה אז בריסוס וקניתי חדש. אמרתי לעצמי שהעכבר
הקטן והרעב בטוח כבר מת. אבל זה לא עזר אני מגיע כל יום מחדש
וממשיך לראות את החורים הקטנים האלו באריזות של האורז שלי
והקמח שלי. יום אחד ממש התעצבנתי אז ירדתי עם הפטיש שניצלים
הזה. שיש לו צד אחד ממתכת כבד כזה ואמרתי שאני הולך להרוג אותו
בעצמי. נכנסתי לחדר וראיתי אותו יושב וזולל לי את החבילה של
הבסקויטים הכי אהובים עליי.
התקרבתי אליו מאחור הנפתי את הפטיש גבוה באוויר. כששמעתי
"בבקשה אל תהרוג אותי" חשבתי שאני מדמיין וראיתי את העכבר הקטן
והמסכן הזה שיושב לו ברוב חוצפתו וזולל לי בסקויטים, מדבר
אליי.
"אל תהרוג אותי אני בסה"כ עצרתי אצלך לכמה ימים כדי לחטוף משהו
לאכול"
אני עדיין בשוק, לא רציתי לדבר אליו חזרה כי אז הייתי מאשר את
זה שאני מטורף. ושאני באמת שומע עכברים מדברים, הנפתי את הפטיש
בשנית והפעם כדי לתת לו  כזו מכה כדי שהוא יתמזג עם רצפה
במזווה שלי. ושוב הוא דיבר "מה אתה לא שומע אותי, אני עוד מעט
אלך ולא תראה אותי אני רק מסיים את הבסקויט הזה ואני זז"
הפעם ממש התרתחתי ועניתי לו.
"מה זו החוצפה הזו מר אדון עכבר? במקומך הייתי הולך עכשיו אם
אתה רוצה לחיות"
"זה איום?" העכבר הסתכל עליי משתהה
ממש התעצבנתי והכנסתי לו מכה הגונה עם הפטיש
הוא עמד מסתכל עליי ולא זז
כאילו שלא נתתי לו את המכה של החיים שלי
"מה? מה זה אמור להיות" חשבתי לעצמי
"תראה אתה לא יכול להרוג אותי עדיף שפשוט תחכה ואני אעזוב עוד
מעט" העכבר אמר לי והמשיך לזלול את הבסקויט.
אני ממש אבל ממש התעצבנתי אז תפסתי אותו מהזנב
והלכתי לכיוון המוחץ זבל שיש לי במטבח.
העכבר השתולל בידי ונשך אותי חזק בבוהן.
"האאוווצ'" צרחתי וזרקתי את העכבר.
והוא ברוב חוצפתו התרוצץ חזרה למזווה להמשיך בארוחתו.
"זהו אני הולך אני אתן לו לסיים וזהו" חשבתי לעצמי מהרהר אם
אני זקוק לטיפול פסיכולוגי.
העכבר יצא מן המזווה והלך אחרי, " אדוני, אדוני חכה רגע. אני
מצטער שנשכתי אותך, אני אעזוב עכשיו." הוא אמר ויצא החוצה
מביתי וראיתי איך הוא נעלם בשדה.
עמדתי והשתהתי כמה דקות מבטי ומעכל מה שקרה כאן.
חזרתי ומזווה וראיתי שם עכבר, אז נתתי לו מכה הגונה והרגתי
אותו עם הפטיש שלי. שמתי אותו בשקית שחורה וזרקתי אותו לזבל.
הרגשתי מנצח.
הבת הקטנה שלי חזרה מבית הספר
"היי אבא" היא אמרה ועמדה מולי
ואז ראיתי שיש בידה עכבר מעבדה לבן וקטן
שהיא הביאה מבית ספר

עמדתי מולה הסתכלתי על העכבר וחייכתי
פשוט חייכתי