"היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לגליה."
היום השיר הזה עשה לי שמח ועצוב באותה הצביטה.
קשה להיות עצובים ביומולדת. כשחוזרים הביתה, ורוצים לבכות כמו
בכל יום אחר, אבל אסור.
אני מרגישה שאם היום אני לא אחייכך, זה לא יהיה בסדר.
והחברות שלי זכרו והביאו בלונים וברכות,
ואמא ואבא ואחותי הקטנה סידרו את החדר עם פרחים ובלונים
ומתנות.
וסבא וסבתא באו, ואפילו שרוני שלחה פקס ומתנה מברזיל.
אבל אני עדיין מתאפקת לא לבכות.
כי הבנאדם ששינה לי את החיים, זו שנתנה לי את עצמי, שגילתה לי
כמה דברים יפים יש בי, זו שאמרה לי שאין כזה דבר מקריות,
ושהחיים יפים, שכחה את היומולדת שלי, היא אמרה שהיא בכלל לא
ידעה.
והיא ידעה, אבל אני אפילו לא יכולה להאשים אותה.
אז אני פשוט קצת עצובה.
אבל אל תדאגו לי, אני מחייכת.
היום יומולדת לגליה,
היום היא בת 15.
גם היום היא רוצה לבכות.





ה-8 במאי 2002
(כן אנשים, זה תאריך יום ההולדת שלי!)