ועליך כשישקטו תחנוני ליבך
תיפול וינבול עוד קנה חיטה מהשדה הרחב
ועובד האדמה אינו ירגיש בחסרונך.
הנמלים , הטפילים , שחיו מפרי טובך
שהסבו לך צער ויגון ,
ישבו ויבכו על אובדנך.
הציפורים שחגו מעלייך
יבחינו בחסרונך ממרום מעל
וליבם יחסיר פעימה .
ומספר שיבולים שסבבו מקומך ,
הרכינו ראשם לאות  אבל.
והרכנו ראשינו לאות אבל
ומטר דימעותינו אל מקום משכבך יפלו
ויבשנו מנוזלים.
וראשינו יפלו כמיצנח אבנים.
ותשקה אתה  אותנו , דימעותינו חזרה
ואיתם טיפות טיפות מרוחך.