New Stage - Go To Main Page


הנחתי דגל ספוג דמעות בין הירוק האינסופי שצמח עליכם,
איך מרשים לעצמם העצים האלה לחיות מעל המוות הנורא,
איך הציפורים שרות כאן, כאילו לא נקברו פה מאות תינוקות
תמימים
תינוקות שלא יודעים מהו רוע, והוא יוקד בהם ללא אזהרה .
והעצים עדים, שותקים, מסיטים מבטם
ואני מפחדת להרים את עיניי, להיפגש בעיניי האחרים
כי אז יתנגשו בעוצמה זרמי הכאב מעינינו המלאות פחד,
עינינו שבוכות בכי דומם על כל אלה שלא זכו לשם במותם
שלא שומעים את לבי ההולם בחוזקה, את הדם שזורם בכל גופי,
נאחז בחיים,
ואני שרה את התקווה ובוכה,
שרה בגאווה אינסופית, בוכה בעוצמות כאב שנובע מתוך
חוסר ההבנה, מהתהייה, מהפחד .
ומסביב הכל כל כך ירוק, כל כך חי, כל כך שליו
ורק המתחמים המרובעים, האדמה הזועקת מתוכם להתפרץ מעל,
לתת חופש ומעט אויר למתיה הזרוקים בה בעירבוביה מחרידה
שמילים אין לה, רק דמעות של חוסר אונים כה מוחלט
והשאלה המהדהדת עם הלמות לבי - איך, איך, איך?

נכתב בדרך חזרה מבורות ההריגה בזוויליטובסקה-גורה, פולין.
23.4.2002



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/5/02 6:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משהו אמיתי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה