אתם חושבים אהבה מחזיקה תמיד..

בחורה מכיר בחור... בחור מכיר בחורה... מכירים ... לאט
אוהבים... ואז יותר לאט מתאהבים...

האושר הוא רגעי.. שלא כמונו - בני אדם - האושר אין בו התחשבות
לזמן או מקום.
הוא מופיע כרצונו והולך כרצונו.

האושר קפץ לבקרנו לפעמים... לפעמים נעלם לא ... וכמה שחיפשתי -
הוא בשלו - כמו ילד מפונק וסרבן.

עברתי במסלולה של האהבה.
עברתי בה וחציתי לכל האורך והרוחב... ועכשיו?

עכשיו אני יכולה להגיד שמאוהבת אני לא.
אוהבת אותך ... זה כן. אפילו מאוד מאוד.

אבל מאוהבת כבר לא... אני לא מצטערת, לא מתנצלת ולא מתחרטת.

אני הולכת אבל נשארת... כמו שרצית. כמו שרציתי.

והאושר?
הוא עוד קופץ לפעמים... כרצונו.
פעם בא נשאר יומיים.. פעם נעלם לשבוע שבועיים.

מיוחד אתה.. מלא רגישות ... מלא אהבה. אבל לא בשבילי... ואני
שקצתי בחיים של נדמה לי ממשיכה הלאה לעבר משהו יותר אמיתי.
יותר מוחשי - אולי תקרא לזה.

אתה עדיין מיוחד... עדיין מדהים... עדיין החבר הכי טוב שלי.

אבל... כבר לא...

יודעת שאולי בלילה עדיין אחלום אותך.. עדיין יישארו לי שאריות
אהבה... שאריות תקווה.
אבל שאריות... כדרכם ... מתפוגגות עם הזמן.


עכשיו אפשר לפנות את הזמן לדברים אחרים... אולי נתמקד בהחלמה?
אולי נתמקד בלהיות חברים?

הדרך פתוחה.