לדנה, שאזכור תמיד

לסיפור שני חלקים נוספים, כל אחד עומד בפני עצמו, אבל מומלץ
לקרוא בסדר הנכון: "אמלי", "יכול היה להיות", "נעמת לי מאוד"

הלילה הלכנו לראות את "אמלי" בקולנוע. הלכנו לקולנוע של
פריקים, שמקרינים שם סרטים גם באמצע הלילה. באמת כל האנשים
שחיכו בתור היו פריקים. לחלק היו כלי נגינה, והם בטח התכוונו
להופיע אחר כך או משהו. אבל היו גם פריקים לא של המופע, עם
עגילים באף, ושיער צבוע בפסים סגולים וכתומים, או נוצות
בשיערות, או חצי זקן, או אלפיים צמות, או כל מיני מוזרויות
אחרות. ואנשים גם כל הזמן התחבקו שם. בנים עם בנות, בנות עם
בנות, זוגות, שלישיות, כל מיני. אז גם אנחנו התחבקנו, שיהיה,
וגם צילמנו תמונות כל הזמן, ואפילו אז לא נראינו יותר מוזרים
מאחרים.

עוזי ישב מצד שמאל שלי, ודנה ישבה מצד ימין, בדיוק במושב שליד
המעבר, ומזל שהיה דליל יחסית ואף אחד לא התיישב עליה או משהו.
יד שמאל שלי החזיקה את יד ימין של עוזי, ודנה הניחה את הראש
שלה בקלילות על כתף ימין. והכל ביחד היה נעים ושלו כזה. בהתחלה
הם שמו ברקע מוסיקה של גרשווין, שקוראים לה נדמה לי "אמריקאי
בפריס", אולי בכוונה ואולי לא. אבל ביתר הסרט היתה מין מוסיקה
צרפתית של אקורדיונים. זה התאים לסרט, שהיה צרפתי כזה ומתוק.
אמלי עשתה הכל בדיוק כמו שאני הייתי עושה, ויכולתי לנחש בדיוק
מה היא תעשה תיכף לפי מה שאני הייתי עושה. גם דנה חשבה שאמלי
ממש דומה לי. אבל אני אמרתי לה שאמלי הרבה יותר רזה ויותר יפה.
ועוזי שאל עם מי אני שוב מדברת. אפילו שגם הוא חשב שאמלי ממש
דומה לי, לפחות בהתנהגות.

כשהם לא הבינו דברים, הם שאלו אותי. בדרך כלל אני זאת שלא
מבינה דברים בסרטים, ואני שואלת את עוזי. אבל במקרה הזה אני
דווקא הבנתי, פשוט כי ידעתי מה אני הייתי עושה, או מה אני
הייתי חושבת, או איזה דברים היו נראים לי חשובים או מעניינים.
אז פעם אחת יכולתי להסביר לו, והסברתי גם לדנה באותה הזדמנות,
כדי לא לעורר חשדות.

עוזי חשב שהדרך שבה הם הציגו את האנשים, לפי מה שהם אוהבים או
לא אוהבים, ולא לפי גיל ועיסוק ודברים בנאליים כאלה, היתה
נפלאה. הוא גם התפעם מהדרך שבה אבא של אמלי ואמא של אמלי
מסדרים את הדברים שלהם - קודם מוציאים הכל ואחר כך מחזירים
במסודר. הוא אמר שזה מראה גם כמה הקשר ביניהם היה חזק, ואני לא
הייתי בטוחה אם הוא רומז משהו או לא, אבל היה לזה טעם קצת
עצוב.

אבל רק הסוף של הסרט היה נראה לי מוזר, שהיא מתחה את הבחור הזה
שהיא אהבה כל כך הרבה זמן. אני הייתי נשברת הרבה קודם. יותר
מזה, אני לא הייתי מעזה לבחון ככה את האהבה של מי שאני אוהבת.
אולי זה בגלל שאני לא יפה ורזה כמו אמלי. אולי זה בגלל שאני אף
פעם לא התאהבתי במישהו שאוסף קרעים של תמונות פספורט ומדביק
אותם באלבום, אלא במישהו שמוציא את כל הדברים שלו ואחר כך
מחזיר אותם במסודר.

למעבר לפרק הבא: http://stage.co.il/Stories/130126