האכילו אותי חלה חמאה ומים קדושים,
נטעו אותי באדמה לאור הכוכבים,
השקו אותי מים , מים זכים,
והראו לי חיבה
כמו לצמחים

קשרו לי חבל הידקו חזק,
שהרוח לא תנשוב שלא אצעק,
שלא אפוג עם הרוח לאן שתחפוץ,
אני קמלה מימים
ימים ארוכים...

ונתנו לי לישון,
עד מאוחר לפעמים,
ונתנו לי לצמוח לכל הכיוונים,
ואם נטעתי את עצמי לצדדים,
היו  מספרים, וגודעים וגוזמים,

ובקיץ השמש קיפחה את ראשי,
הטילה שמש על ניצניי ופרחיי,
ואני הייתי ואינני עוד,
מחכה לחורף כמו כל ימי חי.

אני הייתי מחכה לך,
ונותנת ממתקים ,
אם היית לוקח אותי ,
מאותם צדיקים,
והייתי הולכת לאן שתגיד,
אם את הקשר היית מתיר,
אם זה בסדר איתך,
אם תרשה לי ללכת,
לא ארצה להיות תקועה באותו המקום,
כי חם כאן מדי,
וצפוף לי נורא,
והשמש שונאת שאני בוכה..
אז אני לא..