כשערפל חונק מתלפף לו בעדינות סביב צווארך- הוא סמיך.
הוא סמיך.
טיפות זעירות מן הטל נאחזות בעלי צניעותך- הן דוקרות כל אחת.
הן דוקרות.
כששמים שקטים אפורים מכסים אותך בנעימים- לא שקטים הם.
לא שקטים.
ולמעלה טסים מטוסים בלי תכלית
הטל מצטבר, עכשיו יש חורף.
הגלים שוב שבעו מגאות של ירח מלא.
והכל מצטבר לכדי טיפה גדולה ודחוסה.
כמה הרבה ספוג
ברגע בודד,
אותו שבריר הווה של שניה
טרם אותה טיפה
החליקה מאותו העלה בשקיקה פתאומית כה קצרה,
ובהס הנספג התנפצה לאיטה,
במרחב האינסופי בלי גבולות פירוק לגורמים היא,
נזרעה לנצח באדמה.
ספק - תדהמה.