בית-הספר היה מעורב בנים ובנות יחד בכיתה אחת. לפעמים היו
בעיות. כל ערב תרבות שבנות הכיתה ניסו לארגן יחד עם הבנים לא
הצליח, כי הבנים מיד ביקשו להם פורקן במקום אחר, שי נודע בכיתה
כממרר את החיים של הבנות והיה בין ראשוני החומקים לבקש עניין
אחר. אחרי כל ערב כזה באו הבנות להתלונן למחנכת:" הבנים שוב
הרסו את הערב".
משיכה ואיבה אפיינו את יחסי בנים ובנות בכיתה.

בין התלמידות בכיתה הייתה לילית הג'ינג'ית, אימתו של כל מורה,
מהבנות הגדולות, אלה שבגרו והקדימו את חברותיהן בכיתה גבהו
והחלו מצמיחות חזה, אלה שהציקו לנערים.
בין התלמידים בכיתה, שי שהיה מעמודי התווך החברתיים של הכיתה
היה אהוב על חבריו,תלמיד מצטיין וזכה לאימונו של המורה הוא
התעמת באופן קבוע עם לילית הג'ינג'ית. הוא היה ממש בריון
ולפעמים הביע את עצמו בכוחו הרב, אגרופיו היו הטובים ביותר
בכיתה. הוא השליט את רצונו בתבונה ולא הייתה מלכת כיתה שהוא לא
ניסה לכבוש.

מלכת הכיתה- צריכה להיות מקובלת על כל חברותיה להוציא קנאה
שנאה שהן מטבע הדברים, כמו כן עליה להיות מקובלת על הבנים שלא
יפריעו לה לשלוט בכיתה. היא צריכה להיות מקובלת גם על המורים.
היא צריכה להיות נערה ששמלותיה ללא רבב וילקוטה למופת, דיבורה
בנועם ובנים חולמים עליה.

שי לא ידע מה זאת אהבה, עד שהצטרפה לכיתתו בסוף השנה, טסי נערה
זהובה שיער, גבוהה עיניה תכלת. בימים הראשונים הוא התהלך
כמכושף מסביבה, מכנסיה הארוכים וההדוקים הטריפו את דעתו כליל.


היא הייתה נערה ממשפחה טובה ואמידה שעלתה לארץ מארגנטינה בסוף
מלחמת העולם השניה.

מספרים שאביה הביא לארץ העתק מדויק של מכונית רויס-רויס, שלא
נסעה אפילו מטר אחד... עשויה זהב טהור. הפגוש, מכסה מנוע, גם
הגלגלים היו מלאים מטילי זהב. הכל היה זהב. שנתיים עמלו צורפים
מומחים בסודיות גמורה במוסך של המשפחה, ביציקת הזהב, ולבסוף
צבעו אותה בצבע שחור. כשהמכונית הגיעה לבסוף לנמל חיפה על
אוניית- משא. האב בא אישית להשגיח שיפרקו את המכונית בזהירות
רבה . בכפר הוא קנה שטח אדמה גדול ועליו בנה וילה בסגנון ספרדי
עם בריכת שחיה.

טסי, הייתה נערה מיוחדת שהפתיעה בכל, הייתה גבוהה. בשלה, קולה
ברור וחזק וצחוקה הטבעי והחם גרם לשמחה בכל סביבתה. עברית רכשה
עד מהרה. אל הבנים התייחסה בחביבות ובפשטות, שי אחרי כמה ימים
של גישושים, אזר עוז, והלך לדבר אייתה, המלאכה לא הייתה קלה
ופשוטה, הוברר לו שהילדה בוגרת ושומרת סוד וראוי היה להתאמץ.
היא למדה לחבב את ה"פרא אדם",הנער שהיה מלך הכיתה שהיה השליט
והרך בה בשעה. הייתה גאה בו, עד מהרה נעשו בעלי ברית ולבעלי
סוד, בחכמתה הנשית הטבעית הצליחה למתן את מזגו הסוער והייתה
בדרך לכבוש את מקום "מלכת הכיתה".

משפחתו של שי לא הייתה אמידה היה להם רק כדי קיומם בלבד ולא
עוד, האב עבד כפקיד בנק בעיר וחזר מאוחר הביתה מהמשרד, גם
המשכורת לא הייתה גבוהה, איימו סבלה סבל רב מן המצוקה שהם היו
שרויים בא וכל הזמן היו בפיה דיבורים מרים לבעלה, היא השתדלה
מאוד להאכיל את ילדיה במה שהאב הביא בסוף היום  מהעבודה, הרבה
ירקות ופרות סוג ב'. לפעמים הייתה קונה גם שאריות בשר בהנחה,
בארוחה צוהריים יום יום היה מרק צח ובשר בקר שהיא התמחתה
בהוספת תבלינים ורטבים שונים כדי לשפר את טעמו.

שי הילד חש את בכאבו של האב, כאב אין-אונים. לפעמים היה הולך
למקום העבודה של אביו. אהב להסתובב לא רחוק מהבנק, להביט
בשלטים הכתובים בכתב עברי-תנכי עתיק ובחלונות הראווה המציגים
בגדים בסגנון פריסאי, שצצו כפטריות אחר הגשם.
יום אחד בדרך לבית הספר נפל מכיסו של חייל בריטי שטר כסף, שי
שם את רגלו על השטר ועמד ללא תנועה, עד שהחייל התרחק מהמקום,
למזלו הוברר שזה שטר של מאה לירות, איימו שמחה מאוד עם הכסף
קנתה לו חליפה חדשה לבית הספר, והוא שמח להיות לבוש היטב בשביל
טסי. ובקיץ כדי שיהיו לו דמי כיס היה מכין שלגונים ביתיים עם
פתיתי קרח ותרכיז פרות יער ומכר אותם לילדים בכמה פרוטות.  

בבית הספר היה מחסן כלים קטן ותמיד חשוך, עמד בו תמיד ריח טוב,
תערובת של מתכת שהחלידה יחד עם זרעים שנבטו בדממה.

וכך קרה, הם נפגשו במחסן הכלים החשוך, הוא חש את קרבתה והלב
נצבט. אני לא רואה שום דבר היא אומרת לו, היא מחפשת אותו, הוא
תופס את ידה ומושך אותה אליו ועוד רגע היא כולה כנגד ליבו הוא
נושק לה לילדה על שפתיה בעיצומו של יום, פיה בפיו מה שמתוק
ומטריף את הדעת. הם נשארו מחובקים עוד כמה רגעים, זה היה פתח
לחיים משותפים. הם ידעו לשמור סוד, אך הם לא היו לבד במחסן
החשוך.

שעת דמדומים, טסי נכנסה לחדרה הגדול והמרווח. במרכז החדר המיטה
הרחבה בסגנון לווי ה-14 שבארבע פינותיה ציפורי עץ מגולפים
להפליא, היא נשכבה על המיטה מנומנמת מעט, למרגלותיה חלון רחב
ידים, אור ירח דל כמעט מלטף שנכנס ממנו הבליט את הקירות
המחוספסים בחדר, מצד שמאל מהחלון השני ראתה את העץ הגדול בשלכת
מואר וכולו מרשרש, וצלליו לא ברורים. היא ניסתה להירדם אך לא
הצליחה, נשארה ללא תנועה זמן מה על המיטה הרכה בתקווה שתירדם
אך מחשבותיה לא נתנו לה להירדם היא חשבה על שי, היא חולמת על
הפוני עליו רכבה בגיל שלש בארגנטינה.

היא קמה מהמיטה יחפה, ידיים ערומות עד הכתפיים ועליה רק כותונת
לילה לבנה רחבה וארוכה. היא הייתה שמחה, החלה לרוץ בחצר, נשכבת
לבסוף על הדשה הרך ומעליה מיליוני כוכבים נוצצים.
הלילה היה בהיר ואפשר היה לראות כמעט כמו ביום. היא הבחינה
שעיניה רואות ברור מתמיד.
היא הרגישה צמרמורת מינית קלה שעברה לה מהרגליים עד הראש היא
עצמה את עיניה והרגישה נשיקה מרפרפת מהרוח הקרירה, או אולי היה
זה שי? ליבה מתרחב מאושר, היא החלה חולמת על אהבה.

היא רואה את החיות הקטנות המופיעות עם בו הערב, מנצלות היטב את
החושך והשלוה של הלילה, הם יוצאים ממחבואם בזהירות ובמהירות
לחפש אוכל, צלליות הציפורים- הדוממות עפות באוויר ללא קול.
החרקים הבלתי נראים משמיעים קולות.
היא מתקדמת לכוון בקתת עץ יפיפייה שבמרכז החצר קצת לפני
הבריכה, בדרך היא נהנית מריחו של שיח היסמין. מרחוק באופק היא
מבחינה בצללית של שועלה יחד עם גורה שעיניהם כפנסי אור אדומים.

הנשמה שלה נפתחה לאהבה נאיווית, התחילה להיות מלאת חלומות,
תאבון גדול לאושר. מוכנה לכל השמחות שיזדמנו לה בחייה.
כן, כן היא תאהב אותו עם כל נשמתה. הם ילכו יד ביד צמודים אחד
לשני, מרגישים את החום של זרועותיהם, שומעים את ליבותיהם
מפעמים והעוצמה של רגשותיהם.
עכשיו הנערה התמקדה רק באושר של הנשימה, המנוחה והרוגע של הכפר
גרמו לה להרגיש כמו אחרי מקלחת קרה ומרעננת, מחוסר השמש
המייבשת את הכל, אפשר היה להריח את פרח היסמין שטיפס עד לאדני
החלונות. טסי נשמה עמוקות את האוויר הנקי המעורב בריח האדמה
יחד עם עלים שנבטו לפני רגע. חיים חופשיים וטובים החלו אצלה .
היא פושטת את בגדיה ונכנסת לבריכה, המים חמימים, המים מלטפים
את גופה פניה נהנים מהרוח הקלילה המרפרפת עליהם.
החל להיות קר, הצבע הכחול של השמיים פרץ ועלה מתוך החושך.
תרנגול מאחד החוות החל לקרא בקול צרוד, היא יוצאת מהמים,
מתנגבת, היא הרגישה עייפות, מחר שבת היא יכולה לישון עד מאוחר.
במיטתה היא נרדמת מיד.

ביום ראשון אחרי הלימודים, דלת בית הספר הכבדה שצבע הזהב שעליה
דהה מזמן, נפתחה והילדים זינקו החוצה בדחיפות כדי לצאת כמה
שיותר מהר, אבל במקום להתפזר מיד כמנהגם וללכת הביתה, נעצרו
במרחק כמה צעדים והסתופפו בחבורות חבורות והתחילו להתלחש על
הזוג החדש,  מלך ומלכת הכיתה ש"מתחתנים".

זה היה האישור הרשמי שהם חברים, אין הם זקוקים עוד לדבר.וכמו
בהגדות אחרי כמה שנים, הם התחתנו וחיו בעושר ובאושר עד אחרית
ימיהם.