זוכר איך נפגשנו? אז בתחנה המרכזית בת"א.
ביקשתי ממך, שהיית עד לאותה שנייה סתם עוד זר מהרחוב, את
הסלולרי שלך. שאלת למה והתחלתי לבכות.
לא יודעת למה בכיתי, אם זה היה בגלל שהיה לי עצוב לעזוב אותו
או בגלל שגיליתי עד כמה מפגרת הייתי שבכלל הייתי איתו.
נתת לי טישו, זו הייתה המתנה הכי יפה שראיתי עד אותו רגע, והיא
לוותה בעוד משהו, בך.
אתה כבר לא היית מתנה, איתך זה היה גורל.
אני זוכרת את העיניים שהיו לך... שחור של יקום, יקום שלא
נגמר.
רק חבל שעיניים לא קובעות מה באמת יקרה,
חבל שנהג שיכור כן קובע |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.