"בוץ' וניקי קורעים את איביזה!!" בוץ' צועק והורס לי את האוזן
ברגע שאני מרימה את הפלאפון כשהוא מצלצל.
בוץ' הוא החבר הכי טוב שלי.
כשצריך הוא יכול להיות ה"חברה הכי טובה", אפשר לדבר איתו על
הכל, בחורים, אהבה, סקס, הכל.
כשצריך להתפרע, הולכים אליו, מעשנים, רוקדים על המיטה, רואים
אחד מאלפי הסרטים הקרועים שיש לו שם על הספרייה,הולכים לישון
בבוקר, מבריזים מביה"ס ושוכחים מעצמנו.
כשצריך לבכות, הוא ישר מוכן עם 2 חבילות טישו, חיבוק ענקי
ושוקולד.
אני בחיים לא אשכח את הפעם ההיא, שברחתי מהבית. בוץ' לקח על
עצמו תיק קטן עם כמה בגדים, ארנק, פאקט CAMEL, אסף אותי באוטו
של אמא שלו ונסע איתי לכינרת, עם כמה בקבוקי בירה שקנינו
בדרך,בכלל בלי שאגיד מילה. אחרי הפעם ההיא אמא של בוץ' כבר לא
נתנה לו ת'אוטו יותר.הוא לא אמר לי מילה על זה וכשגיליתי על
כך, ידעתי שאני אוהבת אותו.
אף אחד לא מכיר ואוהב את בוץ' כמוני.
אף אחד!
אף אחד לא יודע להצחיק אותי כמו בוץ'.
בגלל זה, שבוץ' נסע לבקר את סבא שלו בצפון, והאוטובוס התפוצץ
בדרך, התפוצצתי גם אני, מבפנים.

ובגלל זה אני אוהבת כ"כ לשלם 4.90 ש"ח, ללכת במעבר של האוטובוס
ולהסתכל עמוק בעיניהם של כל הנוסעים, להתיישב במושב בודד,
להסתכל מהחלון ולחכות לתור שלי, בתקווה שבוץ' יחזור אליי.