החתול המכונף שרבט בנוצתו: יובש, לא רוטב על אומצה עסיסית או
על מתאבן, פשוט יבש במדבר הצחיח, כמובן שבמדבר הלא צחיח הלחות
מעיקה כצווארון גולף בעיצומו של קיץ ממוצע עם טמפרטורות גבוהות
מהרגיל. היי, בת-קול קוראת מהרקיע השביעי - חאלאס קשקשת! ותען
לה בת-קול מן הרקיע השישי - מה את מפריעה בשעות הצה... לא
הספיקה בת-הקול לסיים שאלתה כשמשומקום הגיח חוט ארוך מבהיק
שזור חשמל וכלא אותה בכלוב של אלקטרונים, מהם שליליים, שליליים
יותר, שליליים עוד יותר וכל-כך שליליים, עד אשר בכל היקום רק
הם נקראים שליליים מוחלטים!   מאז לא נשמעה בת קולה של בת-הקול
ששמה בישראל קוקה, אך הבטחה נתנה, והיא: אם תהיו ילדים טובים,
ותקשיבו היטב, תוכלו לשמוע שיר המתנגן מאופק לאופק - "התשמע
קולי..."- זהו ההד היחיד החודר את שכבות המגן העל-קולי
והתת-אורי. החתול היה מטורף מאושר - תגליתו, הגליונות החלקים,
עובדת, וכך כשכולו עליז, שמח וטוב לב, אץ לו, רץ לו החתלתול
לספר לשכניו, חבריו ומכריו על תגליתו המרנינה. בדרכו עבר על
פני בית בעל חלונות עגולים, ארובה, שובך על הארובה, גינה נהדרה
ובה פרחים מכל הצבעים, מכל הגוונים ועם כל הריחות, הרהור מטריד
זמזם לפתע בראשו, בעיני רוחו ראה הוא שני פרחים רמוסים, וכמו
שהופיע החזון, כך גם נעלם. דבר לא פגע במאומה בבליל הריחות
המאוסים ובעלי היכולת המיסטית המופלאה לשכר ולשמח לבב אנוש
ברדיוס של מאות ואף אלפי יחידות אורך שונות ומשונות, אשר רובן
סתומות לרוב האנשים בתבל, ועל כך נאמר - לפעמים תוכל לעבוד על
חלק מן האנשים חלק מן הזמן, אך לעולם לא תוכל לעבוד על כל
האנשים כל הזמן. הבית לא פגע בכהוא זה במוכונות החתול המכונף
במשימה החשובה והתכופה באת ובעונה אחת, אותה רק הוא יכול לבצע,
ולא היה מחליפה באחרת בעד אף הון שבעולם, לספר על הגליונות
החלקים לשכניו, מכריו ולחבריו, ואומנם תוך מחצית השעה ידעו הכל
על תגליתו המרעישה, חוצת הימים והזמנים. היא היתה לשיחת היום
למשך שבוע, אך ככל המצאה, לאחר שבוע החלו להתגלות בה פגמים
למכביר. הכתיבה לא היתה סימטרית, וכך קרה שה-ח' יצאה גדולה
מה-ב' שהיתה קטנה מה-ל', אחריה רווח ענקי, ע' פצפונת ושוב ל'
ענקית, רווח מצומצם מן הצמצם במצלמת הכיס של משה שלונסקימים
הקנגורו השחור, ה' הידיעה מכובדת ובעלת פרופורציות כראוי לה,
אחריה מזדנב/ת לו/ה ז' ואליה/ו צמודות כשומשום לבצק עלים של
בורקס גבינה מהביל הגורם לכויות נוראות בחך, שתי האותיות מ'
ו-ן'.
  קשישי העיר התקשו לטכס עצה, ולכן פנו למתגוששות הכושיות
בקושיות, ששקלו, דנו, והגיעו למסקנה - החיים קשים ואת הגליונות
יש למלא, כדבורים, במשושים, על-מנת שיהוו עזר לפרופורציות
במשקיות מקסימלית. לא עבר זמן רב (למרות שהספיקו לומר ג'ק
רובינזון מספר פעמים) עד שניעור גל ההערצה שלא נראה כמותו מאז
הומצא הפפירוס לייט לדבורים המצליחות בדבקות בלתי תאמן לייצר
כל-כך הרבה משושים מדויקים, חדים ומתואמים, בעוד גל ההערצה
גואה, היו הדבורים, מן הצד השני של המתרס, משתאות מהקושי בו
נתקלים יוצרי המשושים הגליוניים, ההשתאות התחלפה עד מהרה
בחמלה, שהתחלפה בהתנדבות דבורתית עדתית להדרכה וסיוע במישוש
הגיליונות, ואכן התוכנית היתה יוצאת לפועל לאושרם של הכל אלמלא
האסון שפקד את מייצרות הדבש החינניות - דוב נמלים ענק נשבה
על-ידי שבט נמלים אדומות אפריקאיות המתמחות בשטיפת מוח
היפנוטית עמוקה, הדוב האומלל שוכנע מעל כל צל צילו של ספק כי
הוא כוורן בכוורות המלכותיות ההתנדבותיות. תמיד ידעו כי הדוב
טיפש הוא עד מאד, אך עד כמה התברר רק מאוחר יותר: לפני היציאה
לכוורות חפר הדוב גומחות קטנטנות בקרקע, הכל ייחסו זאת לשיוף
הציפורניים המסורתי, האמת יצאה לאור כאשר הגיע לכוורת - הוא
החל להשתולל ולהרוג בדבורים, ומן הדבש התרחק כמים מבמ"פ, הוא
לא שקט ולא נח עד שחוסלה אחרונת הדבורים, אז שב הביתה ועל פניו
חיוך הסיפוק והניצחון. שאלו אותו הנמלים האפריקאיות האדומות
"איה הדבש ?" ענה להן דבש, דבש ?! אני קברן ואתן מבקשות ממני
דבש ?"חזר הלה על השאלה בקולו הרועם, שהתגבר משאלה לשאלה: "אני
קברן ואתן מבקשות ממני דבש ?" לאחר החזרה ה-911, כאשר נדמה היה
שבצעקה הבאה תפצע האדמה את פיה, ויעלו עננות אבק בגודל המסתיר
את השחר, ולא יפציה שבוע ימים, ויתפתח הפה הפצוע לכדי סדק
שיתרחב לשבר ענק: חוצה יבשות ומשבר הרים, ויוודע בשמו - "השבר
הדובי אפריקאי" ע"ש הדוב והנמלים האפריקאיות האדומות.
  רעיון מישוש הגליונות ירד, כמובן, ישר מן הפרק, ועלה
לתוכניות המגירה, את מקום המישוש תפס רעיון החימוש והשילוש, אך
מסיבות השמורות במערכת, ומסיבות שמפאת שממונן אינן ראויות
להכתב מעל דפים אלה, החליטו לבסוף על צורה גיאומטרית חדשה בעלת
4 צלעות שוות לה - "המשבצת". למרות היותה מרובעת קמעא, נחנה
בפשטות סמויה, וכבשה לב כל פינה - הגליונות הופיעו במהדורות
משובצות, הרצפות שובצו, המפות שובצו, האופנה התהדרה במכנסיים
וחולצות משובצות, אפילו השבצ"ק, שובץ! תוך שבוע קיבל ארמאני
שבץ, והקמב"ץ - שבת, ומכיוון שכך לא נוהגים בצבא, קיבל שבת,
ועוד שבת ועוד שבת. אולם השבצים והשביתות לא הניעו את המערכת
להפסיק את התופעה, הלה רק התגברה כסכר אשר עצר מים שוצפים
וקוצפים זה מאות בשנים, ולפתע פתאום נפרץ, חרון אפם של המים כה
עצום היה שלא נודע כמותו מאז ועד היום. אל השיבוץ נסחפו רשתות
נגד יתושים, רשתות נגד זבובים, רשתות דייגים, מסננות, ומשחקים
כגון: שח-מט, דמקה, מה במשבצת? אף המציאו משחק מיוחד על-שם
התופעה: "שבץ-נא", היא כה התרחבה עד אשר הגיעה לכל בית ובית,
גם על ארמון המלך, המלכה, הנסיך ושתי הנסיכות לא פסחה, והללו
שבצו כתריהם ביהלומים קסומים, שובי לב, ומשובבי עיניים,
מלוטשים ומאירים באור יקרות, משוויץ, אולמות בכל רחבי שוויץ.
ההצלחה הכבירה רדפה את חתולנו המכונף לכל מקום, התמלוגים
האדירים לא נתנו לו מנוח, תחושה עלוקתית לא הרפתה ממנו מהלך
שנים. לבסוף הפתרון בא מכיוון לא צפוי - החתול קנה מגפיים,
והנה בא מזור לאחיזה הבלתי מתפשרת של היקום. רק מחשבה אחת נקרה
במוחו - מדוע הפתרון אחר לבוא? אולם מאחר וגיבורנו מכיר את
בעיות התנועה באזורנו, את המתח הבין גבולי, את העובדה כי לא
כולם, כמוהו, זכו בכנפיים או ברעיון מבריק על גיליונות, ומאחר
והוא חתול מבין, ויתר הוא על האיחור והסתפק בהתראה כי הדבר לא
יחזור בשנית.
  מאושר, מעט עייף, עשיר, נטול דאגות, עופף לו, ריחף לו
גארפילד ה-I בינות לענני הנוצה הרכים מלובן מקוצף, שמח וטוב לב
ממש כמו לפני מספר שנים, כאשר בידיו תגליתו הנפלאה, אלא שעתה
ברגליו - המגפיים החדשים אותם חפץ להראות לכל דרי עולם. משום
מקום הופיע בטיסה קליע כסף, מרהיב ביופיו, כסוף מן היסוד ועד
לטפחות, מבהיק באור השמש החייכנית (השוקעת במערב וזורחת
במזרח), מדהים במהירותו הכמעט בלתי נתפשת (אולי מכשיר תפישה,
אשר זהו ייעודו ואומנותו מסוגל לכך), ופילח בדיוק נמרץ את לבו
הקט והפועם של גארפילד ה-I, בתגובה הסתחרר לו היצור המאושר,
בעל הפרווה המבהיקה והכנפיים הזוהרות מטה במהירות מרהיבה.
כאילו בעקבות הריח, התקדמה הגוויה אל עבר הבית הפורח. היא
נחתה, באופן פרדוקסאלי כמעט נפגע רק פרח אחד, מחמת הנפילה
הארוכה והמהירה, והמפגש החטוף עם הקרקע - ניתק ראשו, התרומם
מטרים ספורים והתרסק אל פרח נוסף ששהה בסמוך.