[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיר העקרוני
/
צנון ורתח.

אני זוכר את אמי, עליה השלום,
נגוהה וקפוצה במורד השנים,
מול תמונת ראש אבי הספון בלפיתה,
של ידים צפודות מחולשת החיים.
נאלם מתשובה, ושומע ומט,
"מה יהיה, אז מה יהיה -
להיכן זה מוביל הסוף ?"

"מה יהיה", שאלה בשנית אז אמי,
ואבי השתוחח ותש,
ועמדה הדממה בחלל עגמומי,
מרושעת, עולבת בצל של אבי.
ואני שיודע את סוף קיומם,
שלהם, זה שלי מדדה לפני,
לא אשאל לימים שאלות של בדידות -
שלמדתי מהם להכיר.

וכששרתה הבדידות ועיוותה הפנים,
והרכין אז אבי את ראשו הסב,
ישבתי בינותם, מבוייש משנים
שהועידו לי ימים של נעורים למחטף.
אפפוני דממת השאלות הסתומות
בלי מענה ומשוב, מה אילמים החיים.
ולעת יום שתיקות ופקודה אל הפתח -
כלום ישב איש צעיר לצידי? צנון ורתח!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בני אדם זה
דראק

המלגזן הזועם


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/5/02 20:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר העקרוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה