הישיר את מבטו אל עבר המשתנה שחצצה ביננו.

גם אני עשיתי כן, התבייתנו על אותה נקודה, אחת מיני אין סוף
הקיימות ביוניברס של אותו חדר שירותים מפואר, בספא הילטון החדש
שלמרגלות חומות העיר העתיקה, המוארות בפנסי ירושלים בירת הנצח
לעולמי עד.
שנינו המשכנו להחזיק בהגינות  את זרגינו המנקז, למרות התיאור
הספק מרגש, ספק פוליטי מיותר, והעמקנו את התבוננות.
"אתה חושב על מה שאני חושב ?" שאל הלה ועיניו חכמות, מבשרות
ידע רב גם אנטלקט.
כן, הנהנתי נבוך, כשאינני בטוח אם התכוון לאותו העניין שהתמיהה
וריגש אותי מעצם האפשרות לגילוי משותף עד זיקפה.
אני נבוך לשתף אתכם בכך, שיש בי ילדותיות טרופה הצועקת לי
להשתלהב מענייני חומר בדרך כלל.
לא פעם שפכתי קלות בתחתוני, לנוכח מוצר חשמלי חיוני שרכשתי
(מכונת פופ קורן עם שלט, מאוורר המציין בקול אדם את מספר
סיבוביו לדקה וקסדת אופנוענים עליה מולבשת יחידת קירור (אין לי
אופנוע- דרך אגב) ).
הוא קרא את מבוכתי ואשר מסתתר מאחוריה, בהיסוס סינן בעד שפתיו
:
"גם אתה רואה בקצה המשתנה שיערת פאלולה מערוות אישה ?"
"כן" צהלתי, "כן..."...
חשבתי על האפשרות שמא יכולתי למות בחוסר הידיעה המוחלטת וחוסר
השלמות עם העובדה המתמיהה הזו, למרות שהמון שאלות נשארו פתוחות
והעיקרית שבהן: מה יש לה לאותה אישה עלומה, כחולת עיניים ארוכת
גיזרה, המאופרת בכבדות ולבושה באדום צועק, להשתין עומדת
בשירותי אותו המלון .

לחצנו ידיים, התחבקנו וטפחנו איש לרעהו על השכם, כשני לוחמים
מאותה מחלקה ששרדו סיור מוות בלבנון ...
אני מודה שאפילו בכינו מהתרגשות.
אז נטל את אותה שיערה וחתך בה לשניים עם שיניו הקדמיות, נתן לי
את החצי הגדול יותר, לקח לעצמו את הקטן אך זה שנשא את השורש.
אני חושב שהוא שופט בבית משפט עליון או משהו.
נפרדנו בלי לאמר דבר ולעולם לא נפגשנו יותר, אני בכלל לא
מתגעגע אליו , הוא סתם דפוק לפי דעתי.