הכל התחיל שנה שעברה.
ליתר דיוק, לפני 11 חודשים, 3 שבועות ו-6 ימים בדיוק.
עפתי לי, כהרגלי, מעל הבית, מחפשת קצת אקשן בחור שאני גרה בו.
אבל, כרגיל, לא היה שומדבר מעניין לעשות, אז החלטתי לטייל קצת
בסביבה. לעבור בין היישובים, ליזרום עם הרוח המלטפת, ליראות מה
קורה.
כנראה שהתקרבתי קצת יותר מדי ללמעלה, בגלל ששמעתי לחשושים ,
וידעתי שה"דברים" היחידים שמלחששים שם למעלה הם מלאכים, ומי
כמוני יודעת שאסור לצטט למלאכים, במיוחד כשהם מדברים על העתיד,
אז החלטתי להנמיך קצת את המעוף שלי, אבל בדיוק אז שמעתי את השם
שלי.
לא הייתי בטוחה , אז רציתי להשאר עוד כמה שניות, להיות בטוחה.
אז הם אמרו את השם משפחה, שהיה לי מאוד מוכר.
לא סתם- זה היה השם משפחה שלי.
אז אמרתי לעצמי שמותר לי להשאר לשמוע קצת, מכיוון שרוב
הסיכויים שהם מדברים עלי.
נכון, קצת הגזמתי, כי אסור לצוטט להם, אבל אני, מה לעשות,
בנאדם מאוד סקרן, אז ניסיתי כמה שיותר להתקרב אליהם, בין
העננים, שלא יראו אותי.
וככה אני, מעופפת בתוך הענן, מקשיבה להם, המלאכים, מדברים
עלי.
אני זוכרת בדיוק מה הם אמרו, מילה במילה למרות שזה היה מזמן.
הם דיברו עלי ועל עוד מישהו, שמהשיחה שלהם הבנתי שהוא מלאך.
אני זוכרת בעיקר את המשפט שאחד מהם אמר :"הוא אוהב אותה.
משוגע... הוא יודע שאסור, אבל הוא אומר שאין דבר שעומד בפני
האהבה."



באותו רגע תקפה אותי סחרחורת.
שמעתי סיפורים על כאלו מקרים, כשמלאך מתאהב בבן אנוש.
אף פעם לא חשבתי שזה נכון.
מה לנו ולהם?
שני עולמות שונים לגמרי.
גם שמעתי שיש חוק, שאוסר על מלאכים להתאהב בבני אנוש.
ולי זה קרה.
ואז נזכרתי שיש עוד משהו- נזכרתי שאם מלאך מאוהב במישהו, אותו
מישהו לא יוכל ליזכות בשום אהבה חוץ מהאהבה של אותו מלאך, וגם
זה יקרה רק אם המלאך יקריב את עצמו בשביל להיות בן אנוש...
סיפור מסובך, אני יודעת.


בקיצור, קיבלתי סחרחורת, אבל ישר תפסתי את עצמי בידיים,
והתיצבתי.
אמרתי לעצמי- סקרנית, סקרנית, אבל שמעת מספיק להיום, הגיע הזמן
לחזור הביתה.
בדרך הבייתה בכיתי.
הרגשתי כמו בסרט, מעופפת מעל האדמה, עם הרוח שמנסה ליבש את
הדמעות, אבל בלי הצלחה.
לא ידעתי אם אני בוכה מאושר או מעצב.
אושר, בגלל שמלאך מאוהב בי ואין כמו אהבת מלאכים;
ועצב, בגלל שאני יודעת שאני לא אוכל לזכות באהבה של אף אחד
אחר, ומי יודע מתי המלאך שלי יגיע אלי, אם בכלל...




מאז אותו יום אני חושבת עליו כל הזמן.
גם על האדמה וגם באויר.
אין לי מושג מי זה, או איך הוא נראה, אבל אני מרגישה אותו
לידי, מחזיק לי את היד, מלטף ברכות ולפעמים אפילו נושק על
השפתיים.
יש פעמים שאני אפילו שומעת אותו לוחש לי באוזן-
"אני אבוא בקרוב..."
       "אל תדאגי לכלום..."
              "אני אוהב אותך...לנצח..."