והיא רוקדת, ואני מביט בה, במדי הירוקים והמרופטים,
ים של מדים ירוקים והפרצופים מטשטשים לאורה,
והיא רוקדת אל על ושוב יורדת נמוך, וחומה שורף אך מענג
ואני רוקד עמה, והיא אוכלת אותי אך מזינה אותי,
והיא אוכלת את השכבות ועושה אותי פגיע
והיא מחממת אותי ועושה לי טוב
ובחוץ הכל קופא, הכל קרח
ואני רוקד אתה בפראות, ושוכח הכל
והיא כבה, בפתאומית, בלי לדעוך ובלי כלום
פשוט כבה.
ונעלמת.
ואני נותר מפויח, רועד וכואב,
והיא אינה ורק זיכרון חומה נותר עמי
זיכרון החום הממכר שנבע מהכחול שבבסיסה,
ואני שוב חוזר להיות אחד מאותו ים ירוק,
והיא?
רוקדת לה
לא איתי. |
