שכבות רבות
של חושך כבוי, השבוי
בקסמה של דממה עגונה,
שורקות באוזני החיצים של שירה
שאני מכוונת אל תוך הלבנה
ביד ישרה, מרכז מטרה
לא עקבי, מהתל
צל ואור, אור
וצל, כמו חיוך מתנצל
ההופך לשתיקה מעיקה או פישוק צעקה
בשפתיים כסופות ויפות, עייפות
מכדי להשמיע. כנועה לרצון להביע,
עודנה דלוקה כנורה מתריעה
יחידה, כאותה נקודה
בסימן הקריאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.