אני כותבת לכם את זה מתוך תחושה שמקננת בי הרבה מאוד זמן,
תחושה רעה שמישהו לא מספר לכם את האמת כי הוא לא רוצה שתדעו
אותה מסיבות שאינן ידועות לי.
אני אספר פה את הדברים האמיתיים שקורים פה ואת הדברים המרים
שמאחורי האגדה עלי ועליו.
תמיד הרגשתי שאומרים שאני הצל שלו ,התנועות שלו, החיקוי הבלתי
נתפס שלו, וזה לא ככה זה הוא - הוא שלא יכול בלעדי, הוא מתחנן
אליי כמו ילד קטן שלקחו ממנו את המוצץ , בבכי הוא מתחנן לסמים
שלי, הוא לא יכול לעוף בלעדיהם. הוא בקושי יכול לקפוץ. רק אם
הוא ממש מנסה.
זה נראה שהוא עדין עם הבחורה שלו, זה לא ככה, הוא לא יודע כלום
עלינו, הנשים . לפעמים הוא מבקש שאני אתפשט ואז הוא מצביע לי
על הכוס ושואל מה זה ? ומה זה ?, כמו ילד בר מצווה שפותח
פלייבוי בפעם הראשונה. נראה לי שסנדי לא נותנת לו אפילו לנשק
אותה בפה. אתמול היא נתנה לי סטירה כי חשבה שאני מנסה לקחת לה
אותו, אז פיזרתי עליה פחות אבקת פיות ובאמצע טיסת לילה שיגרתית
שלה ושל פיטר היא איבדה את היכולת לעוף, נפלה ושברה את הגב.
היא הילדה שראשונה בכפר עם כסא גלגלים.

נמאס כבר מכל הילדים האבודים פה, שהולכים כל היום לים בתקווה
למצוא ארוחת צהריים ובמקרה טוב הם חוזרים עם נעל שאבדה. קשה לא
לרחם עליהם, יש פה כאלה שניסו הכל : סמים, אלכוהול, אבקת פיות
.... חופשי תזהו אותם , יש להם עיניים ירוקות.
אני לא נוגעת בכלום, טוב, אולי קצת בירה לפעמים, אבל פקק אחד
שניים, אחר כך אני מתמסטלת ומקיאה .
פיטר מנסה הכל, עכשיו הוא בתקופה של L.S.D  ועוד כל מיני
צירופי אותיות, כל הכפר ראה אותו לפני שבוע צועק שיורידו אותו
ממגדל שבעצם הוא היה עם הראש באדמה.

קשה, קשה פה .
לפעמים אנחנו מקבלים סרטים דוקומנטריים עלינו, בולשיט . אנחנו
לא מקבלים ילדים כושים לכפר, זה נגד האמנה, יש להם כפר  7 מייל
מפה והם לא מעזים להתקרב. בסרט האחרון שראיתי ג`וליה רוברטס
שיחקה אותי. היא לא דומה לי בכלל.
טוב ....
כיבוי אורות עכשיו .

נ.ב
קפטן הוק אולי רע - אבל יודע איך לרדת לאישה.