אור חלש בוקע דרך התריסים הסגורים.
יום חדש.
לוקח לי כמה שניות להבין איפה אני נמצאת ולראות שיניב שוכב
לידי, להיזכר איזה יום היום ושעוד שבוע בדיוק אמא ואבא חוזרים,
ולהתבאס.
קמה מהמיטה באיטיות, שכחתי שאי אפשר להעיר את הישנוני הזה בשום
מצב, יורדת למטבח ופותחת את המקרר. בודקת אם נשאר
משהו...יש,אני לא מאמינה נשאר המילקי האחרון!
יניב נכנס, ממלמל בוקר טוב, דוחף את הפרצוף שלו למקרר ולוקח את
המילקי, לוקח כפית והולך לסלון...אני נשארת במטבח עם פה ששכחתי
שהגיע הזמן לסגור...לא יאמן! המילקי האחרון והוא עוד העז לקחת
אותו.
שבוע אחר כך נפרדתי מיניב, חמוד אבל שתלטן. אמא ואבא חזרו
לצערי הרב ואיתם חזרה השיגרה, אני ומורן התחלנו דיאטה חדשה,
קצת היה קשה להיפרד מהמילקי, אבל צריך לסבול כדי להיות יפה לא?
ונשבעתי לעצמי להיכנס למכנס שקניתי, לפחות עד לקיץ...

הגיע החופש הגדול: קיץ, ים, מסיבות, בנים ושבוע ארוך באילת
והמכנס אפילו נהיה קצת רופף...כיף לא נורמלי!.

"בשבועיים הראשונים יצאתי עם אופיר מי"ב. בהתחלה היה נחמד, הוא
חיפש משהו יותר רציני ואני חשבתי לעצמי "וככה לבזבז את
ההזדמנויות של החופש הגדול? אין סיכוי"
לא ביזבזתי יותר מידי זמן ונפרדנו.
אחר כך פגשתי את עידן בדיסקוטק, נראה פיצוץ, חרא אופי.
אז חשבתי לקחת קצת חופש אבל אז פגשתי את עידו, גם נראה טוב וגם
אופי טוב, אבל לא יודעת היה בו משהו רכרוכי מידי אז החלטתי
שעדיף שלא... ואז פגשתי את... טוב, אני חושבת שהבנתן" מחייכת.
מחכה לתגובה מצד חברותי.שקט. כנראה לוקח להן כמה דקות לעכל...
נפגשנו במיוחד לקראת סוף החופש לסכם את החופש הגדול, להחליף
חוויות, מחמאות והתחנפויות...
"וואו קרין, שתהיי לי בריאה מותק. את אומנם כוסית, יפיפיה,
מושלמת וכו' אבל כמה חברים את יכולה להחליף בחופש אחד? את נראת
כמעט כמו..."
לאאא רק אל תגידי את המילה הזאאאאת!..."כמעט כמו שרמוטה".
נראה לי שהיא סתם קינאה. הן בטח קינאו כולן...הן אמרו שאני
בררנית יותר מידי, וחשבתי לעצמי למה בדיוק זה צריך להיות דבר
אסור?
אני בדיוק בשנות היופי שלי, זה לא שאני מחפשת בחור להתחתן, בסך
הכל.... בסך הכל מה?, מה לעזאזל אני מחפשת?
ואז הבנתי שאני מחפשת מישהו לאהוב... שאני זקוקה לחבר, מישהו
רציני שיאמר לי שהוא אוהב אותי ויאמר לי שאני יפה...

כעבור שבועיים אני ועמית נהיינו חברים. עמית אומר שאני לא
צריכה להיגמל מאוכל שאני אוהבת, אבל אני מחזיקה את עצמי חזק לא
להכנע למילקי שלי ולא להכנס שוב לאותו המכנס...

אור חלש בוקע מהתריסים הסגורים.
יום חדש.
לוקח לי כמה שניות להתעשת ולהבין איפה אני נמצאת ולראות שהמיטה
לידי ריקה ועליה מכתב.
במכתב אומר לי עמית שהוא לא ידע אך לספר לי את זה אבל הוא חושב
שזה הספיק לו ונראה לו שחיפשתי משהו רציני יותר ממה שהוא חיפש
ועוד כל מיני דברים שכבר לא היה לי הכוח לקרוא.
יורדת למטה למטבח, פותחת את המקרר.
ויושב לו שם המילקי האחרון שנשאר.
לוקחת כפית והולכת לכיוון הסלון, מתיישבת ופותחת לאט, להנות
מהרגע, שהדיאטה תקפוץ לי, ושכל העולם הזה יקפוץ לי ונמאס לי,
אני רוצה מילקי!.
לוקחת ביס...

פאק יש בפנים גושים!!!!

( אתם מבינים. מילא יש גושים בקצפת, אבל גושים גם בשוקולד?
מייצרי המילקי, חברת שטראוס הנחמדה, למה? למה יש גושים במילקי
שלי?)

              טוב נו.... אף אחד לא מושלם!.