במקרה הוא התאלמן. בבוקר יום א' עזבה אותו למקום אחר.
במקרה אלמנה היא. בבוקר יום ב' עזב אותה לנפשה.
עמדו שם הוא והיא עזובים לנפשם.
אסף אישה מזדמנת נשאב לתוכה, להשכיח אותה,
אספה גבר מזדמן שיחדור לתוכה, להשכיח אותו.
אסף אותן, אספה אותם,  כאוספי פרפרים הננעצים על לוח ירוק.
עובר הוא מאחת לשניה, עוברת היא מאחד לשני, מחפשים שניהם בלהט
תשובה שאיננה.
חלף זמן, חלפו הימים. אצלה חלפו גברים לא מעט, אצלו חלפו הנשים
במצעד אין סופי.
שניהם נחלו רק אכזבות. אהבו, כאבו, בכו, ניסו להביא לביתם,
יודעים כמה זה מסוכן.
בערוב היום יושבים היו, הוא במזרח והיא במערב, איש עזוב לנפשו,
אישה עזובה לנפשה היא סופרת כישלונותיה, הוא סופר כישלונותיו.

נפגשו במקרה על מסך המחשב, ערב קיצי אחד. הוא בביתו, היא
בביתה. שאלו שאלות, חקרו אך מעט, המשיכו שיחתם לא יכולים
להפסיק.
היא המומה, הוא ממאן להאמין. הייתכן הדבר? היש בכלל דבר שכזה?
נאחזת בו, נאחז בה.
מלטפת ידיו השריריות, נזכרת, מלטף שערה, חודר עיניה הירוקות,
נזכר....
לא יכלו להיפרד יותר, היא את ידו לא עזבה, הוא לא יכול להסיר
ידו משערה.
בלילות היה גופם לאחד, בבקרים היו הוא בביתו והיא בביתה.
נפרדים אך מאוחדים, נפעמים שכך שפר מזלם.
"מקריות" אמר לה. "לא" אמרה היא, "מלאך חלף אתמול באוהלי".
הסתכל בה מחייך.
עת גופה וגופו היו לאחד, הייתה רואה את מלאכה מרחף לו מעל.
ושם מעליו, ממש ליד התקרה, ראתה אותם. אישה שהלך ללא שוב, אשתו
שהלכה עזבה טרם עת, עמדו שם שניהם שלובי זרוע, מחייכים, חיוך
אוהב של ברכת הדרך.

04.09.01