שלום לכולכם,
להלן הירהורים נוגים שחולפים בראשי בעת האחרונה...

דווקא עכשיו, דווקא בגלל שזה יום הזיכרון לשואה ולגבורה, דווקא
בגלל שההשוואה הזו מקוממת אותנו ומצמררת אנחנו צריכים לעצור
לרגע ולחשוב - האם אנחנו רוצים שבדפי ההיסטוריה יירשמו השטחים
כגטאות? גטו שכם, גטו ג'נין, גטו רמאללה, גטו טול כרם, גטו
קלקיליה, גטו עזה....
דווקא היום אנחנו צריכים להניח לרגע את כוס הקפה בצד ולחשוב,
מה עושים עכשיו, ברגעים אלה שני מיליון בני אדם (ערבים אמנם,
אבל בכל זאת בני אדם) שסגורים בבתים שלהם, מכווצים מפחד, בלי
חשמל, בלי טיפול רפואי, בלי יכולת לצאת החוצה בזמן שהצבא הנאור
בעולם עובר ו"מטהר" אותם מבית אל בית?  קשה שלא להיזכר בגטאות
של אירופה המטורפת של השואה, ברעב, במחלות, בהשפלה ובאימה.
אלא שהפעם אנחנו הקמנו את הגטאות האלה, עכשיו אנחנו החיילים
שעומדים במחסומים ולא נותנים לאלה עם הטלאי הכתום לעבור.
נכון, יהודי אירופה לא הכריזו מעולם מלחמה על עמי אירופה, לא
עשו פעולות טרור ולא איימו על חייהם של העמים בתוכם ישבו.
ונכון שיש בקרב הפלשתינאים לא מעט אנשים שרוצים לפגוע בנו
ולחסל את קיומנו, ונכון שההנהגה שלהם מנוולת ומושחתת וספק אם
רוצה להגיע איתנו לשלום. ונכון שאנחנו לא מעבידים אותם בעבודות
כפייה ולא מחסלים אותם בגז.  אבל!!! אנחנו כובשים, אנחנו
יושבים שם, תקועים להם כמו עצם בגרון, הם בסגר, בעוצר, במלחמה
והבחורים הטובים שלנו חיים בהתנחלויות, עם גינות מלבלבות, עם
חשמל ותשתיות נוסעים עם ליווי צבאי צמוד, ובכבישים פתוחים
(יחסית), כשהצבא הנאור בעולם שומר עליהם.
העם היהודי שרד בהיסטוריה פוגרומים, גירושים, פרעות ואת השואה,
כל הניסיונות האלה לא הצליחו לחסל את העם הזה לא בגלל כוחו
הצבאי, אלא בגלל כוחו המוסרי.  
והיום? מאז יוני 67' אנחנו בתהליך מתמשך של אבדן "עליונותנו"
המוסרית. במלחמות העבר לחמנו על הבית שלנו והיה לנו צידוק
מוסרי, נחלנו ניצחונות מופלאים בשדות הקרב הצבאיים ונכשלנו
כישלון חרוץ בתרגום הניצחונות הצבאיים להישגים מדיניים.
הולעטנו תמיד בתעמולה העלובה "שהערבים מבינים רק כוח", אז בואו
נראה מי מבין רק כוח....
בתחילת שנות השבעים לאחר מלחמת ההתשה בא סאדאת לגולדה ואמר לה
סבתא'לה, צאי מהמטבחון, החזירי לי את סיני וקבלי שלום. אמרה
גולדה מה שאמרה, והוסיף שתום העין את ההברקה שלו בעניין שארם
והשלום וסידרי עדיפויות, וכך חטפנו את מלחמת יום הכיפורים
בעיקבותיה החזרנו את סיני תמורת השלום - אז מי כאן מבין רק
כוח?    
נכנסנו ב - 82' ללבנון זוכרים? אריק ורפול? 40 ק"מ? באשיר
ג'מאייל? סדר חדש?   שקענו שם למשך 20 שנה, כ-1000 הרוגים אלפי
נכים פיזית ונפשית, ובסוף יצאנו עם זנב מקופל בין הרגליים
מלווים בצלילי תזמורת החיזבאללה, אז מי כאן מבין רק כוח?  
ועכשיו אנחנו שוב בשטחים - בג'נין, בשכם, ברמאללה, בטול כרם,
בקלקיליה, בבית לחם. אתם יודעים מה יקרה? אנחנו נצא משם, על
ארבע, מלקקים את הפצעים, סופרים את ההרוגים כי אנחנו מבינים רק
כוח.  אתמול קם אחד מגאוני הדור שלנו - שאול מופז שמו ואמר
ש"יש בג'נין אנשים שכל מטרתם היא לפגוע בחיילי צה"ל"... אתם
מבינים? יש אנשים שיש להם את החוצפה לרצות לפגוע בצבא הנאור
שכובש אותם.
אז חברים יקרים, במלחמה הזו אנחנו נפסיד, כי איבדנו את הצידוק
המוסרי, אנחנו נפסיד כי אחרי שנגורש משם חבולים ומוכים יעברו
עוד שנים רבות עד שנצליח (אם בכלל) לשקם את הנזקים החברתיים
שגרמנו לעצמנו. אנחנו נפסיד מפני שכל האלימות שחיילים צעירים
מפנים היום כלפי האוכלוסיה האזרחית בשטחים, כל האלימות הזו
תחזור אלינו כבומרנג.
אותו חייל צעיר שנדרש להיכנס לאנשים לבתיהם, לזרוע הרס,
להשפיל, לאיים, להכות, להתעמר,
אותו בחור צעיר מבין שיש סכסוך והפתרון הוא באלימות, בכוח.  
אותו צעיר יחזור ואת האגרסיביות הזו אנחנו נקבל כי זה מה
שלימדנו אותו בצבא הנאור ביותר בעולם.
אנחנו נפסיד כי לא למדנו כלום מטעויות העבר, אנחנו נפסיד כי
עשרות אלפי ישראלים שיפונו לבסוף מהשטחים, יחזרו לגבול השפיות
כשהם אינם שפויים כי יזרקו להם סכום כסף כלשהו על השולחן
ויתעלמו מהמצוקות שלהם ומהכאב שלהם.  אנחנו נפסיד כי יצרנו
חברה שסועה, מרוסקת, מפוצלת ושותתת דם שדוהרת בטירוף להתאבדות
קולקטיבית. אמרתי אנחנו נפסיד?? סליחה, אנחנו כבר שם.

שלכם