לרגלי המישור המשופע,
במקום בו המים מכסים את האדמה,
במקום בו התחלתי לזכור את השכחה,
ולנווט את דרכי למקום ללא מוצא,

התחלתי לכתוב את כל מה שנמחק,
ליצור את ההרס העצמי שנזרק,
שם איבדתי את כל רכושי,
ובין לבין גם את שפיותי.

זה קרה לפני שנים מספר,
הייתי צעיר ומזוקן זה מכבר,
ישבתי על אבן שהתפוררה,
ופתאום ברגע של התגלות עלומה,

הבנתי את כל מה שקרה,
פתרתי את סוד החידה,

הבנתי מדוע יש סבל גדול בעולם,
הפנמתי מדוע הולכים אנשים למותם,
ומיהו האלוהים הזה
ולמה הוא בכלל קיים.

החלטתי לבדוק את משמעות הנעלם,
רצתי קילומטרים והגעתי לשפת הים,
אך דווקא ברגע שהבנתי את התשובה,
גיליתי כי בורות היא למעשה מתנה,

גיליתי כי החיים מטופשים,
וכמו מחלה הם מדבקים,
בשביל אלוהים אנחנו רק בדיחה,
ומה שהוא עושה, זה למחזר אותה,

ולכן  תמיד ההיסטוריה,
רק חוזרת על עצמה . . .