זהו שיר על בני אדם שיכורים
אשר כמלכי הפאדיחות בשיכרון מוכתרים
מאז שהמשקה חדר לתוך הכבד
כואב לנו הראש והמוח לא עובד
עוד כוסית אחת לנו לא תזיק
כי אפילו לכידה בכלוב אותנו לא תחזיק
לדבר ולהגיד שטויות אנו לא חודלים
אך למעשה מה שיש בליבנו אנו מגלים
במעשים מוזרים ובקיצוניות אנו מתנהגים
והמון לעג מהסביבה אנו משיגים
בקולות המוזרים שיוצאים מאיתנו אין לנו שליטה
אוי, מתי כבר ירסנו אותנו ויתנו לנו בעיטה
הידד, אנו כבר לא תחת השפעה
הנה ההנגאובר, ועל השולחן ההקאה
הבטחנו לעצמינו שלעולם עוד לא נשתה
אך שגינו, מה שיש לנו כעת בכוס, זה בכלל לא תה
זהו, הפסקנו, נמאס לנו מההשפלה
(נמשיך רק וכאשר, שנצא ממוסד הגמילה)
וחוזר חלילה..