[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שרון רהב
/
וחוזר חלילה

המסדרונות היו ארוכים וכהים. הם התפתלו בקדרות מסביב לגרמי
מדרגות עזובים ועמודים תמירים. היא לא זכרה איך הגיעה למקום.
היא צעדה כאחוזת בולמוס, לא מסתכלת אפילו לאן, העיקר להמשיך
ללכת. אולי תמצא דרך לצאת. היא עקב אחריה, היא ידעה זאת. היא
שמעה את צעדיו החורקניים מאחוריה. מתקרבים ומתרחקים.  היא
הביטה בדלת. זה היה המוצא היחיד ממנו כרגע. היא לחצה בהחלטיות
על הידית הקטנה והעגולה. היא הביטה בפליאה בידית הקטנה, שסירבה
להסתובב.
עכשיו כבר ידעה. היא עמדה בשקט וחיכתה. הוא התקרב אליה באיטיות
מענה. היא הרגישה אותו זוחל במעלה רגליה. היא לא נעה. היא לא
הסתובבה וברחה. היא פשוט עמדה. האימה מילאה אותה. היא הרגישה
את מגעו החלקלק על גבה, זוחל, מתקדם לעבר צווארה. הוא נכרך
סביבו, לאט לאט. היא לא הזיזה את ראשה, ורק מזווית עינה ראתה
אותו במטושטש, חום ודוחה, ברצועות ארוכות, נתלה על צווארה.
היא החלה לחוש מחנק עת הידק אט-אט את פיתוליו סביב צווארה.
עורו המחוספס שרט אותה והיא נאנקה חרישית.
עתה החלה לפסוע לאחור, לאיטה. הוא כבר הספיק לכרוך את כל גופו
סביבה והחל מהדק את העניבה בהדרגה. המחנק בגרונה גבר והלך, אבל
היא המשיכה להניח את כף רגלה האחת מאחורי השנייה.
ואז ראתה את החלון הגדול, ממש מעבר לעיקול. החלון לא היה שם
קודם - היא הייתה בטוחה בכך. אבל עכשיו הוא היה שם, פתוח
לרווחה, אוויר רענן פורץ ממנו אל המסדרונות הטחובים. פסיעונת
אחר פסיעונת התקרבה לחלון. היא הביטה דרכו למטה, אל האדמה
הרחוקה והאפורה. קומה שישית, לפחות, קבעה. הכרתה התערפלה עם
גבור המחנק בגרונה, והיא פערה את פיה בשקיקה לאוויר. לפתע חדר
משב רוח מן החלון וצינן את לחייה. ההחלטה לא הייתה קשה. היא
פנתה במהירות, והישליכה את עצמה מבעד לחלון אל הריק שבחוץ. רגע
אחד עוד ריחפה באוויר, משתהה, כאילו חשבה האם ליפול לתהוםם
שלמטה או להמשיך ולשייט באוויר, ואז נפלה כאבן וצנחה אל הקרקע.
היא העריכה שזה לקח בערך שש-עשרה שניות, כאשר ראשה פגע בסלע
גדול, שניצב בדיוק מתחת לחלון. הוא לא היה שם קודם, היא הייתה
בטוחה בזה.
לא נורא, חשבה לעצמה, בעת שכאב אדיר שטף את חושיה ומסך שחור
כיסה את עיניה סופית.
ואז השתתר שקט. מוחה היה ריק. הוא לא קלט עוד שום פחד. הוא רבץ
על שרידיה וצחקק לעצמו. אחר כך זחל אל האדמה ופנה בפנייה הבאה
ימינה אל המסדרון הקרוב, ושם ראה אותה - נערה אדמונית חמודה,
מהלכת במהירות במסדרונות הארוכים והמפותלים, הכרוכים סביב גרמי
מדרגות כהים ועמודים תמירים. צעדיו חרקו בעודו עוקב אחריה...
והיא השגיחה בו... והחישה את צעדיה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צ'מעי, כשאני
מתעצבנת על החבר
שלי, אני לועסת
מסטיק ומדביקה
אותו מאחורי
השיניים
הקידמיות.





שלי יורקת לבאר
שהיא שותה ממנה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/02 9:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרון רהב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה