שוב אני מביט בשפתייך, והן מוסרות לי חום ורכות.
מסבה לי את גבך, וזרועי מכסה את בטנך הרכה.
עיניי מתבוננות בשערך בשקיקה, מתפעלות מיופיו המתקמקר.
עיניי נעצמות אך ליבי מביט בכל תחושה שבגופי חש לגביך.
ראשנו על אותו הכר, זרועי מתחת לראשך וגופי מרגיש שלם, רק
איתך.
את מסתובבת, עינייך נפתחות לרגע, גם עיניי, מבטינו נפגשים ואני
מרגיש שלמות.
את חובקת אותי בזרועותייך וליבך, ידי מלטפת את גבך החם
ואצבעותיי נאחזות בך חזק, מתוך אהבה אינסופית.
השמיכה מכסה אותנו, מביאה לנו מעטה של מחסה מפני הקור השורר
בחדר.
האור הקטן מאיר רק את צילם של החפצים, אך באורו אני עדיין רואה
את פנייך, עונג לעיניי, מושא לשפתיי.
הגיעה השעה להיפרד, כל אחד לביתו, מרחק זעום של זמן הליכה, אך
בליבי, אין מרחק שירחיק אותך ממני.
כשעינינו נעצמות, איש איש בביתו, אני משוכנע בכל גווני ליבי
שבליבו של כל אחד מאיתנו ניצבת דמותו ורוחו של השני.
למרות שאת רחוקה, את יושנת איתי, בליבי, בנשימותיי, במחשבותיי
המתרוצצות במוחי ומפארות ומהללות את יופייך וטוהרך המושלם.
והשינה חובקת את שנינו, ומי יודע, כמה שעות לאחר מכן, פחות
מיממה, התרחיש יחזור בשנית.
עד שנהיה לנצח יחד. כל לילה ולילה, כל שניה בחיינו, וכל
נשימה.
בתקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.