המוזיקה מתחזקת . וואו איזה שילוב , בהתחלה הפסנתר אחר כך
המצלתיים אחר כך הכינורות המשניים ולא היה אחד שלא עמד לו העור
כשזה הגיע לצ'לו , ג'ניפר היפה עם השיער השחור והעיניים
הכחולות צועדת במורד הרחוב שהמסקרה ששמה בכזה דיוק של מאפרת
קולנוע - שפכתל לקירות אבל טבעי לחלוטין , נמרחה לה לגמרי.
צועדת אחרי טריקת דלת רעשנית ואחרי שהכושי הגדול והרשע הכריח
אותה למצוץ לו כדי שהיא תוכל לקנות סמים , בזמן שהחבר שלה
מתכונן לכריתת היד שלו כי הוא הזריק על הזיהום החמישי , והידיד
השחור שלה פוגש את כל החבורה הלבנה מ "אמריקה איקס" באיזה שהוא
כלא במקום עם מבטא דרומי . עכשיו הכינורות הראשיים באים , אוי
עכשיו הכינורות הראשיים באים , אני לא יכולה לעמוד בזה אני
בוכה כמו הצ'יק הממוצעת ...... "איך את יכולה לראות את זה?"  
שאלת ולחצת סטופ על  שלט הדי וי די . "רקוויום לחלום" מה
לעזאזל זה אומר?" שאלת והנחת את האריזה של הסרט בצד . אותה
דווקא אהבת , ראו שם את העין היפה של ג'ניפר בגדול ואת  ג'ניפר
מסתכלת על הים .  "ניר!" צעקתי  " "אתה הורג אותי , אני באמצע
, אתה לא יכול פשוט להפסיק אותי שאני באמצע "   " זה חרא של
סרט " אמרת והלכת לשירותים . טוב , נו, נשענתי אחורה על הספה
אני לא אתעצבן מזה . לא הרבה אנשים כמוני . אני ממשיכה את
הסצינה ועוצמת את העיניים , רק מקשיבה למוזיקה .  לא הרבה
אנשים כמוני , אני גומרת מעצבות , פשוט כי אין דבר יפה מזה ,
כי הסיבה שאנשים אוהבים חושך היא עצבות , הסיבה שאנשים אוהבים
חורף היא עצבות .   הסיבה שאנשים יושבים על ספסלים ברחוב
בוההים באוויר וחושבים מחשבות אובדניות כדי שמישהו יסתכל עליהם
ויצביע עליהם ויטען "זה הקסם של תל אביב " היא עצבות , ולכל
עצבות יש נקודת ג'י  ששייקספיר גילה ברומיאו ויוליה .
ומאז אנשים מנסים להגיע אליה , רק מרוב שהם מצליחים הם נהיים
שמחים באמצע והורסים לי את כל האורגזמה .  אתה יוצא מהשירותים
, ופתאום אתה נהיה סקסי . תוקע בי מבט רציני כאילו אתה השטן .
השפתיים שלך קפואות ואתה מתקרב לאט לאט ושומר על מבט קפוא .
מושיט את היד ישר מהחזה שלי לכיוון למטה ואז , כשאתה מגיע ,
אתה מחייך . שיט , מה זה החיוך המטומטם הזה? דפקת הכול . "אני
מתה מעייפות ניר " ואז אתה משחרר "מה?" ויאללה , זין , אין לי
כוח אליך אני דוחפת אותך מעבר לדלת . עכשיו אני באמת יכולה
לעשות כיף . יוצא לי חיוך ושילוב ידיים כזה כמו של ילדה קטנה
ומאוהבת ואני צועדת אל חדר השינה . אני מודדת שמלה ורודה ושמה
ליפסטיק אדום . גרסא עוד יותר קיטשית לבריטני ספירס . שקוראים
לה ליאן . עכשיו אני הופכת לליאן . עכשיו הלב שלי דופק עכשיו
הברכיים שלי רועדות , עכשיו אני מתכרבלת באושר בשמיכת פוך .
עכשיו אני הולכת לבקר את הגברים האמיתיים שלי . ויש חמש מהם .
כולם מושלמים . כולם מושלמים כולם מרתקים כולם כבולים .  יואל
הכבול מכולם , יושב לו שם בבית הכלא הוא רצח בן אדם , הוא יושב
שם כל החיים הוא רצח כי הוא היה עצוב וכי הוא בא מבית עצוב עם
סיפורים עצובים . והבן אדם האחר היה פשוט שמח . לפעמים הוא
כותב לי סיפורים עצובים ומרתקים לפעמים הוא כותב לי מה הוא
חולם לעשות כשהוא יושב בכלא . הוא חושב שזה מביך אותי הוא אהב
את זה שכתבתי שאני בתולה , אני באמת כזאת , אבל זה לא מתוך
בחירה . זה פשוט שהם נהיים שמחים מידי כשזה נהיה רציני . סמי
מרתק אותי כל פעם מחדש . גלולה עשירה וורודה שגורמת למנת יתר .
מהחומרים שעושים את סאוט'פארק מעשנים את פינק פלויד .  וכותב
שירים אמריקאיים יפיפיים. שי,  האחרון הוא מלאך  רוצה להציל את
הזונות בעולם כולל הזונה שהוא . הוא כותב  מול כולם עם הסנטר
מורם והפרפקציוניסטיות בהכחשה מלאה . טל , שיצא מהארון,  ראה
אותי בחוף ים מידי פעם . לעולם לא הכרתם מישהו שיודע פיסיקה
טוב יותר ממנו , וכשהוא מצלם הוא מכוון את השמש ולא את הצמצם
הוא לא עושה אומנות הוא נושם אומנות הייתי סולחת לו על הכול
מרוב שהוא מושלם . וגיא , ,מפלצת לקים"  רוסי מבוגר שחי בשכונה
עניה ומנגן לי כשאני עצובה . כדי שאם כבר אני עצובה לפחות הוא
יגיע לנקודת הג'י שבעצב .  כדי שאם זה לא יהיה שמח . זה יהיה
יפה . כולם יפים . כבולים
תפוסים , בלתי מושגים .  אמיתיים .   אני סוגרת את המעטפה, את
הטלפון את המחשב , ואני מרוצה . ליאן מתה לזיין אותם . ואני
רוצה לשאול אותם שאלות חינוכיות .  עכשיו אני לבד . עכשיו אני
אני . אני שמה מוזיקת "רקוויום לחלום" ואני רוקדת , רוקדת ,
רוקדת , רוקדת , רוקדת .