האומנם הכל צפוי?
צפוי שאני אמות. צפוי שיצורים קרובים אליי ימותו.
צפוי שאני אחיה פה כל הזמן ולא יקרה לי משהו מיוחד.
צפוי שאני לא אתפרסם. צפוי שאני אפסיק לנגן בגיטרה באיזשהו שלב
כשאני אבין שאין לי את זה. צפוי שאני אתחתן צפוי שיהיה לי
ילדים. האומנם? אולי צפוי שאני יהיה לבד...בלי שותפים לחיים
ובלי ילדים ובלי כלבים ובלי חיות.  
צפוי שאני אלך לצבא וצפוי שאני אשתחרר. אפילו צפוי אם אני אמות
פתאום או שתקרה לי תאונה ואני אפגע או אירוע מוחי. כי דברים
כאלו קורים כל הזמן... או שלא.
צפוי שאני לא אראה רוחות, צפוי שלא יחטפו אותי חייזרים. צפוי
שאני ארגיש טוב לפעמים וצפוי שאני ארגיש מגעיל ורע וטיפשה
ומכוערת. ואחרי זה ישלים עם זה... ואז צפוי שיבוא מישהו שיגרום
לי עוד פעם להרגיש נחותה.
צפוי שאני לא אשתנה מעכשיו. אלא אם כן ישתנה לי משהו במוח...
אבל גם זה צפוי שלא יקרה.  צפוי שזה מה שיהיה . צפוי שזה מה
שהיה. צפוי מה שקורה עכשיו.
אבל מה אם...  משהו יקרה... שהוא לא צפוי?  
האם אחרי שהוא יקרה אני יקרא לו צפוי...? או שאני ארגיש כזה
חוסר ביטחון בכל דבר ויהיו לי חרדות שאני אתאבד.  
וגם זה...צפוי.