קרה לכם פעם שהתאהבתם חזק, ממש חזק.
כל כך חזק, שבכל פעם שהייתם הולכים לישון השם של אהבתכם היה
מהדהד לכם בראש ובכל פעם שהייתם מתעוררים בבוקר, עוד לפני
שהספקתם לפתוח את עיניכם השם כבר צץ שוב בראשכם.
שבכל רגע פנוי ללא תעסוקה חשבתם עליה. אפילו המקום הזה, הפינה
שלכם שהייתם הולכים אליה לבד נראית ריקה כאילו משהו חסר בה,
משהו חסר בכם. שכל לילה שהייתם הולכים לישון כשהיא לא לצידכם,
היה קשה להירדם, לא היה כיף להתעורר, אין את מי לחבק קרוב
קרוב.

אני לא האמנתי שאי פעם זה יקרה לי, לא האמנתי שבגיל 20 אני אדע
מה אני רוצה הלאה, את מי אני רוצה לצידי בעתיד. מי אני רוצה
ששם משפחתי יהיה גם שלה. שבגיל 20 אני רק מחכה לרגע בעוד כמה
שנים שילדים שלי יוולדו ממנה.

כל כך אוהב וצריך אותה והיא קצת פחות, תמיד אומרת "שהכל מתאזן
בסוף", מתי מגיע הסוף הזה?! הכל התחיל כל כך קשה כל כך מסובך,
בכל כך מעט זמן. היא צריכה מרחב ואני - אני צריך אותה. אני
ממתין, ממתין שיבוא היום שגם היא לא תוכל ללכת לישון בלי לדבר
איתי קודם, לשמוע אותי, שיבוא היום שכשהיא מתעוררת בבוקר עוד
לפני שהיא שטפה פנים וצחצחה שיניים היא תרצה לדבר איתי ואז
להתחיל את היום.

היא עוף נדיר, הילדונת שלי, היא אחת ויחידה. כל כך שונה, כל כך
יפה. לא מוצא את הנקודה שנפלתי כל כך חזק, מתי זה קרה?! לא
יודע!
דבר אחד אני יודע שבכל פעם שאני רואה אותה כל המערכות בגוף שלי
קורסות, נמס מה שנקרא. כשאני איתה אין בחוץ עולם ושום דבר אחר
לא משנה. יש אנשים מסביב אומרים זו אובסיסיביות, אבל אני - אני
יודע שהם טועים אני יודע שזו אהבה, אהבה טהורה שלא פוגשים כבר
הרבה בימינו, אהבה פחות ריאליסטית. האם יבוא יום שהיא תרגיש
אותו הדבר?! היא טוענת שכן. איך אדע?! לפעמים יש לי הרגשה שהיא
תמיד תישאר תעלומה בשבילי. כל כך הרבה ייחודיות, כל כך הרבה
חום ואהבה בפנים ולא נותנת לי לראות ולא נותנת לי להרגיש את כל
הבפנים הזה, רק אומרת  "זה עניין של זמן", תהיה סבלני.

אני מסתכל עכשיו על הים, מחפש את הסוף שלו ולא מוצא. מנסה
לחשוב איפה הסוף לאהבה שלי אליה, איפה הגבול?! לא מוצא גם כן.
האם להכין את עצמי ליום שהאהבה  תתנפץ לי כמו הגלים?! "אתה לא
מבין, אתה לא תצטרל מישהי אחרת". עברה יממה שלמה מאז שדברנו
פעם אחרונה, היא לא התאמצה במיוחד כדי להשיג אותי ואני - אני
לא התאמצתי כי הבטחתי משהו - מרחב.

היא כותבת לי תמיד "שלא תעז להשתנות", אבל איך אפשר לא להשתנות
כשאתה כל הזמן רוצה להפתיע, כל הזמן רוצה לתת וכשאתה עושה את
זה, זה חונק. אתה לא יכול להיות עצמך.

זה קשה אתם יודעים, זה קשה לנסות לשחק ביחד כשכל אחד במשחק
אחר. היא בטח עסוקה אז היא לא מתקשרת! אתה כל הזמן מוצא את
עצמך מתרץ תירוצים בשבילה, למה היא לא ככה, ולמה היא לא עושה
ככה, למה היא לא מחבקת ומנשקת בכל שנייה אפשרית בדיוק כמוך.
למה אתה מרגיש סמרטוט, "באהבה אין כזה דבר סמרטוט" היא אומרת -
וצודקת!
אז שתהיה גם היא! אז אתה מפסיק לתרץ תירוצים בשבילה ומנסה
להבין שהיא פשוט לא מרגישה אותו הדבר. אתה מסתכל על השעון,
חודשים, כל דקה ומחכה, מחכה שתתקשר, מחכה שהזמן יעשה את שלו,
שיגיע היום שהיא תצטרך ותאהב אותך כמו שאתה אותה ועד אז אתה
מחפש דרך אחרת לפרוק את המועקות שלך.
השאלות המתבקשות פשוטות הן: האם יגיע יום שהיא תבין מה אני
מרגיש? האם יגיע יום שהיא תרגיש אותו הדבר?
"אני מאמינה" היא אומרת, אם היא מאמינה אני יכול שלא?! הרי אני
אוהב אותה, אוהב ללא תנאי...
רק רוצה לתת לה מה שאף אחד אחר לא יכול, אהבה כמו שלי, היא
יכולה לנסות לחפש אבל היא לא תמצא עוד אהבה כזו, כי זה, זהו
סוד הקסם, הקסם שלי...

                                                   רק לך
ברבי, רק לך.