שונא את עצמי ?  


לא !

אני אוהב את עצמי. אולי פעם לא אהבתי כמה דברים במראה, אולי לא
אהבתי את הקול או את הצחוק אבל עכשיו? מת על עצמי.
הצחוק שלי , הפרצוף שלי , השיער שלי , הקול שלי , הכל חלק
ממני. אני אוהב המון דברים שיש בי.
אז מה אם אני יורד על עצמי, זה לא אומר שאני לא אוהב את עצמי.
מעיר הערות ציניות על הגוף הצנום שלי למרות שאני אוהב כל קוביה
וקוביה שנמצאת בבטן שלי. אני אוהב את זה שמבחוץ אני רזה, ונראה
שברירי וקל אבל מבפנים חזק.
מעצב לעצמי שתי קרניים על הראש ולפעמים צובע אותן בספריי אדום.

אני השד הכי גדול של עצמי אבל אני גם האלוהים.
אני זה שקובע אם אני אהיה מאושר או עצוב.
חיוך אחד על הפנים, שאני שם, ואני השמח באדם, ואם אני אחליט
שבא לי להיות עצוב אני גם אהיה עצוב.
זה שאני יורד על עצמי זה הרוב ברוח טובה, בלי שום כוונה לפגוע.
לפעמים יוצא שאני נפגע אבל הכל עובר אם אני מחליט להעביר את
זה.
אוהב את עצמי זאת ההגדרה. שאני מסתכל במראה אני שמח שאני זה
האחד שעומד ממול ובוהה ולא אף אחד אחר.
שאני מחליט לשיר לעצמי שירי רוק באמצע מסיבת טראנסים או שאני
מחליט שהמצב רוח שלי הוא בשמיים אז אני מראה כמה אני חזק.
להיות במרכז הדברים שאתה שונא אצל אחרים ולחשוב לבד, לעצמך.
אני אחליט אם אני אחיה או אמות, ולא שום ישות אחרת בכוכב הזה.

אני אחליט אם אני יפה או מכוער, ולא שום מבקר אחר.
מה שאנשים חושבים שהוא אולי ביטחון עצמי מופרז ונועד לכפר על
חוסר הביטחון עצמי שלי הוא טעות.
אני יורד עלי ועל כל השאר פשוט כי אני לא דופק חשבון, פשוט כי
זאת הדרך שלי להעביר את היום.
ואם אני מחליט שאני דלוק על מישהי אני באותה מידה יכול להחליט
יום אחרי זה שאני כבר לא.
ואם הייתי חושב שאשפוז זה מה שהיה משמח אותי בחיים אז הייתי
עושה את זה.
אכפת לי מה אחרים חושבים עלי, באחרים אני לא מתכוון לכלל החברה
אלא לאנשים שאכפת לי מהם.

אז אני אשב מול המחשב ואכתוב את התזה שלי, אוכל קאבוקים שקניתי
בפיצוחיה ואסתכל על החפיסת סיגריות שלי שעישנתי ממנה לפני כמה
שעות במסיבות שהייתי.
אבל דבר אחד נשאר. אני לבד.
ושאני יודע שאני לא שייך לאיזשהו מקום ושלא כיף לי בו אני לא
אתעלל בעצמי.
אני לא אשאר לשבת שם בשביל לשמח את החברים, את הקרובי משפחה או
את החברה.
אני אעשה את מה שהכי טוב בשבילי ואעבור הלאה.
כי אכפת לי ממני ואני שונא לראות את עצמי סובל.


שנאה עצמית ?
לא, אהבה עצמית.