הוא מסתכל עלי במבט דלוק מהתחת, ומתחיל  להמהם -" זהו ....אני
רוצה....המממ...קורנפלקס תלמה"
אני צוחקת , כי הוא נשמע כמו פרסומת אבל חוץ מזה הוא לא ממש
משעשע אותי -האידיוט.
פעם הוא היה ממש נחמד , ושוב, נחמד זה דבר יחסי, אני עוד זוכרת
שהוא אמר לי שאף אחד לא מייחס חשיבות לעשר אגורות , שהם תקועים
אצל כולם בכיסים ואם תמצא אחד כזה ברחוב לא תתכופף להרים,
למרות שזה עדיין כסף.
הוא אמר לי שבשבילו אני עשר אגורות, הוא יודע שאף אחד אחר לא
היה מתכופף לעברי בכלל, אבל הוא מכיר בחשיבות עשר האגורות
בחברה הקפיטלסטית הישראלית.
נורא אהבתי לשמוע אותו מדבר עלי ככה, זה הזכיר לי כמה אני
אוהבת אותו, אבל זה כבר קרה כל כך מזמן שאני לא זוכרת אפילו את
המילים המדויקות.
עכשיו אני כבר לא אוהבת אותו, וחיה על העבר שהיה לנו, עבר של
עשרות אגורות.
עכשיו הוא סתם מסתובב לי בבית ממלמל על קורנפלקס תלמה ומשהק
מעודף בירה.
היום, החלטתי לנקות סופסוף את כל החרא שמסתובב בבית , והתחלתי
לטאטא באיטיות , קודם את הסלון ובסוף את כל הבית.
מצאתי שלושה קלפים ישנים, גומייה ישנה , קן נמלים קטן מתחת
לספה, ועשר אגורות.
אני לא יודעת מה קרה לי אבל נתקפתי בפאניקה על עשר האגורות
האלו ששכבו בבית מי יודע כמה זמן , ובטח הרגישו נורא לא רצויים
, וזה עשה לי קצת עצוב.
כל פעם שאני הולכת ברחוב אני מרימה כל עשר אגורות שאני מוצאת ,
ואפילו חמש אגורות.
אני היחיד שמתעקשת על עודף במכולת, המוכר שונא אותי, אבל לא
איכפת לי
אני יודעת שאני מצילה את העולם מבדידות של עשרות אגורות.