אני משערת שהרבה מאד סיפורים
נולדו בנמל התעופה
בעיקר זה של ישראל
המקום היחיד בעולם
שאני יודעת עליו
שכולם מחכים לך שתבוא
אני מנסה לדמיין את התחושה של תיירים
שלא מכירים את התופעה
שיוצאים מבית הנתיבות
ומוצאים את כל האנשים האלה
שעומדים ומחכים
אבל לא להם

וחשבתי על השומרים שם
שרואים כל יום
אלפי חיבוקים אוהבים
מליוני חיוכים
אולי צריך להחליף את שם המקום לבית האהבה
ולפתוח שם דיסקוטק ביום האהבה

יש משהו עצוב
בלעמוד שם
ולראות האנשים
שיורדים
אנשים שמחכים
האנשים שניפגשים
חיבוקים בכל השפות והצורות
ואיש שפתאום הפך למישהו אחר
זה מדהים
כמה אדם משתנה
מחמור סבר הוא פתאום זרח
פשוט זרח

ואתה עומד שם
ובוחן לך את החיבוקים
ואומר לעצמך
זה לא משנה איך תקטלג אותם
אתה לא תקבל אחד....