New Stage - Go To Main Page

טל בן-ארי
/
ימים של גשם (ערוך)

טיפות קטנות של גשם מחליקות לי בין האצבעות, ומעבירות לי
צמרמורת נעימה בכל הגוף. השיער נרטב ונדבק לי לפנים, והחולצה
נהיית קצת שקופה , אבל לא אכפת לי.
אני הולכת ברחוב, מחייכת לכל האנשים שמסתכלים עלי בפליאה,
עטופים במעילים והבעות פנים זעופות.
אני הולכת אליו.
אני דופקת  בדלת, והוא ממהר לפתוח ועוטף אותי בחיבוק של דוב,
אפילו שאני רטובה, ומנשק אותי מיליוני נשיקות קטנות בכל מקום,
וטוב לי.
אנחנו נכנסים ביחד למקלחת,פשוט כדי שאני לא אהיה חולה, כמו
שהוא מסביר לי , והוא מסבן לי את הגב עם סבון ריחני. אני
משפריצה עליו מים והוא נושך לי את האף, ואני מאוהבת.
אנחנו יוצאים מהמקלחת , עוטפים אחד את השני במגבות תואמות והוא
הולך למטבח להכין לי שוקו חם כמו שאני אוהבת, וקפה חזק חזק
בשבילו, ואז אנחנו מתיישבים מול הטלוויזיה ורואים סרטים יפים
בשחור-לבן.
הוא משחק לי בשיער שבנתיים הספיק להתייבש, ואני משעינה עליו
ראש מאושרת, ומספרת לו כל מיני שטויות שקרו לי במשך היום.
הוא מספר לי שהיה לו יום קשה, וגונב לי שלוק מהשוקו, צוחק עלי
שאני שותה אותו כל כך מתוק.
בחוץ הגשם עוד יורד, ואני מסתכלת על הטיפות על החלון, ומקווה
שהגשם הזה ימשך לנצח.





עוברים כמה ימים, ושוב גשם, ושוב אני מטיילת ברחוב בלי מעיל.
אבל אני כבר לא מחייכת לאנשים, אלא מרכינה את הראש כשהם
עוברים. והטיפות חודרות לי לתוך החולצה ומקררות לי את הגוף
ואין לידי אף אחד שיחמם אותי. אני מגיעה הביתה ואין שם אף אחד
שיפתח לי את הדלת, אבל המנורה של המשיבון דולקת ואני רצה אליו
מלאת תקווה, רק כדי לגלות שזה סתם ניתוק. ועצוב לי.
אני נכנסת למקלחת, לוקחת איתי את הטלפון האלחוטי, מחייגת את
המספר שלו עד הסיפרה האחרונה, מחכה לשמוע צלצול ראשון-
ומנתקת.
המים במקלחת שוטפים לי את הגוף, ומתערבבים לי בדמעות, ואני לא
מצליחה להריח את הסבון כי האף סתום. אני מתנגבת לבד ומכינה
שוקו שיוצא לי משום מה מריר, ומחייגת עוד פעם, ואפילו לא
מנתקת.
הוא עונה בצלצול השני, ואני לא מצליחה לדבר ורק שותקת ומקשיבה
לו אומר "הלו" כמה פעמים, ואז בשניה לפני שהוא מנתק אני סוף
סוף מדברת, ולוחשת בשקט בשקט "סליחה".
עוברת חצי שעה והוא אצלי בדלת, והכמה טיפות על המעיל מסגירות
את זה שהוא נסע לפה אפילו שבעיקרון הוא מתנגד למכוניות כי זה
מזהם, שהוא מיהר אלי, ואני שוב שמחה. ובלי מילים הוא נכנס
ומתיישב לי על הספה, וגונב לי שלוק מהשוקו, ואפילו שם רגליים
על שולחן רק כדי שאני אגיד לו להוריד. ופתאום הכל נראה בסדר.
אני באה ומתיישבת לידו, מתכרבלת בתוכו, ונושכת אותו באוזן,
שילמד לא לשתות לי את השוקו. אבל זה לא עוזר והוא גונב עוד שני
שלוקים וגומר הכל. אני עושה פרצוף כועס והוא רץ להכין לי שוקו
חדש, כמו שקיוויתי, כי גם ככה השוקו שלי לא היה טעים.
והוא חוזר עם הכוס שוקו לי, והקפה שלו, ומדליק את הטלויזיה
לפני שהוא מתיישב, כי השלט שלי נאבד בערימת הכביסה על הכורסה
על יד.
יש תחזית מזג אוויר, והחזאי אומר שצפויים ימים של שמש, ואני
מתעצבת כי אני יודעת שזה אומר ששוב נריב...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/5/02 19:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל בן-ארי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה