ירון?, ירון בוא הנה מהר!
מה העניין רותי?
בוא בוא, משהו לא בסדר עם הילד.
מה זה, מה הוא עושה?, הוא נראה כל כך שקוע.
אני לא יודעת מה קרה לו, הוא כבר כמה שעות ככה, מצייר.
מה הוא מצייר?
לא יודעת, תשאל אותו.
נדבי חמודי,מה אתה מצייר?

כשהייתי בן חמש, לקחו אותי ההורים שלי לפסיכולוגית.
קראו לה איוונובה אבוטבול (זה בגלל שהיא התחתנה עם מרוקאי).
האיוונובה הזאת, הייתה מומחית בניתוח הנפש, על פי ציורים של
אותו מטופל.

אפשר יושב, כן מה בעיה?
תראי, זה הבן הקטן שלנו נדב, הוא כל הזמן מצייר.
ואיפה בעיה?
תראי, זאת לא בדיוק בעיה, זה מה שהוא מצייר.
אפשר לראות?
כן בבקשה, הבאנו איתנו את הדוגמאות.
אה, זה אני רואה פיקאסו.
כן, הוא כל הזמן מצייר רק פיקאסו, תראי זוהי  ה"גוארניקה" מאלף
תשע מאות שלושים ושבע.
כן, אני רואה זה העתק מדוייקת.
אנחנו חושבים שהוא מחונן.
שטויות!
סליחה?
אמרתי שטויות, הבן שלכם גנבת!
סליחה, מה זאת אומרת?
מה לא מבינה, הוא לצייר פיקאסו?
נו?
פיקאסו, כבר היה כזה?
נו?
אז הוא להיות גנבת ציורים!
תראי אבל הוא רק בן חמש.
נו מה, גנבת קטנה זה לא גנבת?
אבל גברת איוונובה...
אווה.
גברת אווה, הבן שלנו לא בדיוק רגיל, לא כל ילד בגילו מצייר
ככה.
נו אז מה, וזה להיות טוב?, אתם  צריכים ילד נורמלי, מדינה מה
צריכה ילד נורמלי,לא פושע ועוד בגיל שכזאת.
ילד כזאת, להיות לכם להרבה כאב ראש וכיס. כדאי לטפל ומהר אחר
כך מי יודע, כסף לנייר וצבעים יש?
אולי את באמת צודקת, אין לנו כל כך הרבה כסף. כן ואחד כמו
פיקאסו באמת היה כבר.
נכון מאוד!
אז על איזה טיפול את ממליצה?
אה, הטיפול הרגיל במקרים כאלה, תרפיית הלם חשמלי.
אבל אמא, אני יכול לצייר גם ואן גוך במקום.  
שששששקט נדבי!
נו מה, אתם רואים? לא ואן גוך , לא פיקאסו, לא סזאן, לא מונה,
לא כלום. אנחנו נעשה מילד שלכם בן אדם.

בהתחלה קצת כאב בראש, זה וכל ההקאות האלה. אחר כך הכל נרגע
לאט, ונהיה
יותר פשוט.
נכון,עדיין יש לי כמו שהגדירה זאת ד"ר איוונובה אבוטבול "התקפי
גנבת",
כמו בפעם ההיא שבניתי את הקפלה הסיסטנטית מחדש, אחד לאחד
מפלסטיקים וחלקי צמיגים אבל, עם השנים והטיפול גם זה דועך.
ועכשיו? עכשיו אני מרגיש באמת כמו כולם.