לאולה ברקביץ', "צמצום", הוצאת אביב
כמעט להאמין.
להישרף, באהבתי אותך,
הלירית ,
לרצות שתשכיביני
לעת
ערב, על מצעי
סטודנטים תל-אביביים,
כאותה ויזלטירית
ענוגה
בדרכך אל
מערב אירופה.
שם אמצא
אשם, ודאי,
באהבת משוררים
זרה, ערפילית,
בהיגעלות
מן הקיים, בהידחות על ידיו,
בהרהורים על ספרך הנפלא,
מונח כאן, בוהק שם,
על מדפי בלילות.
ודאי תאמרי:
לא ייגרע, הרי,
גרם אחד של
ריקנות,
מן המשק הקוסמי הזה
שאני מתכנן לנו.
אך האמיני לי, שם,
כשנתיז שנינו
יחד
חלקיקי
ריקנות מהוהים,
וניזרק אל הריצפה כשני
גרמי שמיים שנטרפה דעתם עליהם
הן לא תסרבי לי, לעסקת
חייך, אולה:
בדידות תמורת בדידות. |
