אני לא בדיוק יודעת מאיפה להתחיל, גם מאוד קשה לי להתחיל אפילו
אם אני צריכה להמציא סיפור משל עצמי שהוא אפילו לא אמיתי אבל
מה שאני מנסה לרשום פה אמור להיות כן אמיתי וגם משהו שבא
מהלב...
אז זה התחיל לפני כמה חודשים, חודשיים שלושה אני לא ממש בטוחה
אני רק זוכרת שזה התחיל, הייתי שמחה שמצאתי לעצמי כזה ידיד טוב
שאכפת לו מכל דבר קטן שקורה לי, בכלל הוא נשמה טובה לכל דבר.
כן דיברנו קודם, אבל לא יותר משלום וביי, ואז גם התחלנו לדבר
בטלפון יותר, ובהודעות של הפלאפון ונהיינו יותר ידידים ממה
שהיינו פעם ופעם לא היינו ידידים טובים.
בכל אופן אני לא יודעת מה קורה לי אבל לאט לאט אני מתחילה
להתאהב בו, ואני יודעת שכנראה אין סיכוי שנהיה ביחד. מבינים?-
אני יודעת שגם אם לא נהיה ביחד אז עדיין נישאר לי הידיד הכי
טוב שלי... וזה גורם לי לחשוב שאני לא מפסידה דבר.
כשאני רואה אותו פשוט מתחשק לי לדפוק לו נשיקה רטובה כזאת-
ואני יודעת שגם עם יהיה בינינו משהו זה לא יהיה מערכת יחסים רק
של חירמונים וכאלה כי באמת יש לנו שיחות ואני מספרת לו דברים
שקורים לי כי עדיין הוא הידיד הכי טוב שלי...
אני לא רוצה שהוא יידע שאני רוצה מעבר לידידות כי אני לא רוצה
שזה יפגע במה שיש לנו עכשיו כי אם הוא לא ירצה אז סתם נריב
בקשר למצב... פעם כשהייתי אצלו ותחרמנו כמו שהנוער כיום אומר
וממש היה לנו כיף, וגם נראה לי שהוא נהנה, אבל לא יהיה יותר
מזה לפחות ככה אני חושבת...
בינתיים אנחנו מדברים הרבה והכי כיף לי בעולם, נראה לאן זה
יתפתח בעתיד.