נשרפתי היום! ונראה כאילו עשיתי הכל כדי להשרף. נראה שפשוט
שפכתי על עצמי נפט והתחננתי לאש. וכשאף אחד לא הסכים לתרום
אפילו גפרור אחד למטרה הזאת, פשוט הדלקתי לעצמי סיגריה.
עכשיו כולם מנסים להבין אם זאת הייתה תאונה או התאבדות. כל
החברים, הבוסים, ההורים, השותפים, המשטרה וכל מיני סקרנים
שעברו במקרה, מתחילים לדבר ומנסים להגיע למסקנות.
יש את הצד שטוען שזאת הייתה התאבדות. השקעתי והתאמצתי כל היום
כדי להישרף. במשך חמש שעות חיפשתי נפט. קניתי קצת, גנבתי קצת,
שאבתי דלק ממכוניות עם צינור (וזה ממש מגעיל כשנכנס לך קצת
לפה). בקיצור, השגתי כמות מכובדת מאוד של נפט בסופו של דבר
והספגתי את עצמי טוב טוב, כל מילימטר בגוף שלי היה פשוט ספוג
נפט. אחר כך הסתובבתי בכל האיזור והתחננתי לאש. ביקשתי מכל
בן-אדם שאני מכיר ואוהב לשרוף אותי. גם בשביל זה התאמצתי לא
מעט. זרקתי על אנשים דברים, נעצתי להם סכינים בגב, לפעמים גם
סובבתי קצת, קיללתי, פגעתי לאנשים שאני אוהב בנקודות הכי
רגישות שלהם, ניסיתי לתחמן אנשים ובסוף הגעתי לשלב של להתחנן.
אף אחד לא היה מוכן לשרוף אותי.
הלכתי לכיכר הגדולה, נעמדתי במרכז, הכנסתי סיגריה לפה והדלקתי
אותה. תוך שלוש שניות כל חלק בגוף שלי היה מכוסה בלהבות.
התקהלות...
אמבולנס...
דמעות...
הלוויה...
שוב דמעות...
והרבה סימני שאלה.

והצד השני הצליח למצוא סיבה טובה לכל המעשים הדבילים שלי במהלך
היום. אבל מה שלא ברור לאף אחד זה הסיגריה.
האם הסיגריה היתה התאבדות דרמתית או טעות פטאלית.
כולם מפנטזים על שיתנו להם כמה שניות איתי כדי לשאול אותי מה
בעצם היה. אבל חבל על הזמן של כולנו כי גם אני בעצם לא יודע.
מה שאני כן יודע, זה שכל אחד, כמה שהוא לא רצה, שרף אותי קצת
בעצמו