[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שני ברק
/
רק שלי

כל העולם הפך לחיידקים קטנים קטנים , ובאחת מהנשימות הקשות שלי
שאפתי את כולכם אל תוך מחזור הדם שלי . כולכם , שוחים שם , אחד
ליד השני , מאושרים נורא . התפעלתם מהמבנה , מהגאוניות , מהרגש
. לפעמים סתם הסתכלתם במבט לא ברור כאילו זה סינית - חוץ
מהסינים שהבינו מה היה שם . גם צחקתם קצת , ואפילו שמעתי הערה
מעליבה אחת . די נפגעתי , ואין ספק שהיה לי עצוב . מישהו שם
בחוץ עבד מאוד קשה על יצירת האומנות הזו , וכל וריד ועורק , כל
גיד ועצם , כל המעי עלה לו בדמעות וזיעה . המון זמן עבד קשה ,
טרח , שיפץ ותיקן , ולא הפסיק עד שזה היה מושלם - רק אז הסכים
להיות מרוצה . ופתאום אתם באים , במלוא חוצפתכם , בלי שמישהו
הזמין אתכם בכלל , ונהנים מהעבודה הקשה הזו . ולא רק שנהנים ,
גם צוחקים , מעליבים . אומרים שהוא הזה כשהוא חיבר את כל
החלקים לדבר העלוב הזה . מה זה העברית הפשוטה הזו .
הפסיכולוגיה ברבע גרוש . עולם מתוחכם - דורש הרבה מהאומנים שלו
.  המשכתם לשחות , ולבקר , ולהעיר הערות . ככל שהביקור שלכם
נמשך זמן רב יותר , זעמי עלה וגדש . כבר הגעתם לקיבה בצורה
מהירה מאוד . כל העולם , בקיבה שלי , מעיר הערות . הגוף שלי
נעלב גם הוא מחוסר הפרגון לכתיבה היוצרת , ושיתף פעולה בלהפוך
אתכם לפסולת . כל העולם הפך עכשיו לפסולת זורמת במעי הגס שלי .
לא היה לכם סיכוי להינצל , וגם לא יכלתם להעיר עכשיו הערות .
הייתם עסוקים מדי בלסתום את האף שלכם , כי היה לכם מסריח שם ,
במעי הגס . כל העולם , נופל עכשיו לאסלה מהתחת שלי . טובע .
דרך איומה ללכת , אין ספק בדבר . החרבון הזה היה אחד מהארוכים
ביותר שאי פעם היו לי , כמעט 3 שעות ישבתי שם . ולא , לא 3
שעות כאלה של שלשול קל וזורם - אלא מאמץ וזיעה . חלק מכם נאבק
וניסה לטפס החוצה , אבל אני לא נתתי . כשזה נגמר הייתי מותשת
לחלוטין . ניגבתי את התחת ואת הנייר זרקתי לפח בכוונה , כי
רציתי לראות איך כל העולם נראה באסלה שלי , בלי שהנייר מסתיר .
וזה היה מחזה נפלא . אני חושבת שהורדת המים הזו היא הפעולה הכי
מספקת שעשיתי בחיים שלי . כולכם מתים עכשיו , הגוויות העלובות
נאכלות ע"י עכברושים  בביובים . כל העולם , המתיימר להשמיץ
אותי , מת . הראיתי לכם מה זה . החיים הרבה יותר נוחים עכשיו ,
כי אני לגמרי לבד פה . לא צריכה לשלם על כלום , לא רבה עם אף
אחד . עושה מה שבראש שלי , בלי שום הסברים . אתמול למשל הייתי
נשיא ארה"ב . ומעל לכל - אתם לא פה . אתם , כבר לא יכולים
לפלוש לי לראש , בניגוד לרצוני , ולהגיד לי שמה שעשיתי לא טוב
. לא מספיק מרגש . לא חוויתי . את כולכם זיינתי . עכשיו אני
כותבת , ומירי העורכת , כבר לא יכולה להגיד לי שהספר הזה לא
ימכור .







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם לא זין
הם תמיד קשים!!!


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/5/02 4:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שני ברק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה