רצית לומר לך תודה
על כך שיש לי ארץ השייכת לי.
על כך שיש לי שכונה שאף אחד לא מעז לסלק אותי משם.
על כך שאוכל ללכת ברחוב בלי לדעת שמסתכלים עלי כחוטאת.
על כך שיש לי בית שאף אחד לא יכול להעיף אותי משם.
על כך שיש לי חדר, רק שלי, שאוכל לעשות בו כרצוני ולגור בו בכל
צורה שארצה.
על כך שאני אני יכולה לומר ולכתוב כל דבר העולה לי בראש בלי
לשלם על כך בחיי.
על כך שיש לי מקלחת שזורמים בה מים חמים ונעימים ולאף אחד אין
שום תכלית בטמפ' המים הבלעדיים שזורמים מן הברזים.
על כך שיש לי שירותים שאוכל לשבת בהם כרצוני, לבד, מתי שארצה
וכמה שארצה.
על כך שיש לי חברים שאוהבים אותי בכל מצב.
על כך שיש לי שיער על ראשי שאוכל לטפח ולגדל יפה, יפה.
על כך שיש לי משפחה שאוכל להיות איתם בכל מקום ובכל זמן שארצה
ואף אחד לא יכול לצוות עלי להתנתק מאיתם.
על כך שיש לי זהות משלי שהכל מכירים.
ועל כך שאוכל לחיות עשרות שנים.

אני מודה לך על כל מה שנתת לי, אני מודה לך על כל מה שגם תיתן
לי בעתיד, אני שמחה בחלקי ולא מבקשת יותר.

אך יש לי שאלה אחת ויחידה, לא כל כך גדולה, שאני יכולה לשאול
רק אותך, השאלה הזאת רודפת אותי כבר עשור שנים כמעט ואני רוצה
שתנסה לתת לי תשובה.

איפה היית כשבני עמך הנבחר נלקחו מארצם השייכת להם?
איפה היית כשבני עמך הנבחר סולקו משכונותיהם?
איפה היית כשבני עמך הנבחר נבחרו לדגם את הסמל של האופנה החדשה
"הטלאי הצהוב"?
איפה היית כשלבני עמך הנבחר נכנסו ברוב חוצפתם 'שונאיהם'
והעיפו אותם מביתם?
איפה היית כשבני עמך הנבחר נאלצו לגור משפחות שלמות בחדר קטן
ושקט. בשקט, בשקט, בחושך, בחושך כדי לשמור על נפשם?
איפה היית שלבני עמך הנבחר לא הייה כל זכות לבטא את עצמם בעולם
הגדול כל כך שלך?
איפה היית כשבני עמך הנבחר רצו להתקלח אחרי ימים ארוכים בלי
מים אפילו לשתייה, ובמקום זה קיבלו תכלית איומה למים הרותחים
שיצאו מברזי המקלחת או למים הקפואים שזרמו מעליהם או שבעצם
רבים מחדרי המקלחת לא היו המים אלה שקילחו את עמך שבחרת?
איפה היית כשעמך הנבחר היה צריך לעשות את צרכיו- המקום הפרטי
ביותר לאדם האנושי, ובמקום זה נאלץ לשתף את חבריו בעשיית
צרכיו, כאשר אנשים בריאים ו"יפי תואר"  מכתיבים לו איך, מתי,
למה וכמה עמך הנבחר יעשה את צרכיו האישים והפרטיים ביותר?
איפה היית ששכנם, וחברם הטובים ביותר של עמך הנבחר, נאלצו
לעזוב אותם ולשנואם רק בגלל סיבה קטנטנה שבכלל לא משפיעה על
אופיו ולבבו החם של כל אדם?
איפה היית כשאנשים אכזרים גזזו את שערות ראשם היפיפיים של בני
עמך הנבחר?
איפה היית שבני עמך הנבחר נאלצו להיקרע מזרועות משפחותיהם?
שאמהות נאלצו לראות מול עיניהם את ילדיהם התמימים נשרפים?
שילדים קטנטנים נשארים יתומים? שבני עמך נאלצו להישאר בודדים
בעולמך הגדול והאכזר כל כך?
איפה היית שמבני עמך הנבחר נלקחה זהותם והוחלפה במס' שחרוט על
ידם עד סוף ימיהם?
איפה היית כשנלקחה נשמתם של שישה מיליון בני עמך הנבחר, אנשים
שאהבת, שבחרת בהם להאמין בך והם האמינו בלב שלם???

מה? ישנת? כל כך הרבה זמן? שבע שנים? איזו תרדמה זו...
מה? אכלת? שבע שנים? מה אכלת כל כך הרבה? אולי בשר שעלה
לשמיים...
מה? היית לבד? שישה מיליון נשמות? בשביל מה? אי אפשר להסתפק
באחד...
מה? עישנת? שבע שנים? תזהר לא לחלות בסרטן, זה לא בריא!
מה? לא ראית? כל כך הרבה עשן שחור הפריע לך לראות? השאלה היא
אם זה מעישונך או משריפת  אנשיך...
מה? התקלחת? כל כך הרבה זמן? נרדמת במקלחת שבע שנים? אני מתארת
לעצמי שלפחות לך היו מים נעימים...
יש לי עוד שאלה קטנטנה- איפה היית? במה התעסקת? כאשר שישה
מיליון מבני עמך שבחרת, שהאמינו בך, ושצעקו לך "שמע ישראל" עד
שנייתם האחרונה?
מה? אתה חרש? אז אולי אתה גם לא שומע אותי...