לא,אני לא מדברת אליך!
תפסיק להכריח אותי לדבר אליך! אבל לעזאזל תשמיע צלצול!
אני כבר יושבת יותר מארבעים דקות מולך,ואתה שקט!
אז יופי,אני מדברת לטלפון..ל ט ל פ ו ן!
יש בי כל מיני שגעונות למיניהם,אבל לדבר לטלפון?!
אני חושבת שאני מתחרפנת לאט לאט,ואני כל פעם מחדש
עושה את זה לעצמי,כמו איזו מטומטמת.
אני כן לומדת לקח,פעם הבאה מה פתאום,הוא לא יגרום לי להסחף
איתו יחדיו. אני בשליטה,שיגיד מה שהוא רוצה..לא מעניין אותי
יותר! פשוט לא מעניין אותי!!!
אבל מה,כמו בכל פעם אני לוקחת את זה קשה.
שמישהו יועיל בטובו לשרוף את הטלפון! אני לא מסוגלת לצפות
לצלצול.
יחסית הטלפון שלנו בבית דיי שקט,ולפתע האוזניים שלי מקבלות
כאב כזה חודרני,יש צלצול! ואז לפני שאני מרימה..זה הוא?
זה לא הוא? מי זה? סבתא ששוב מנדנדת? אחותי שנזכרה לצלצל?
מי מחליט להעביר אותי את הסיוט הזה מי?!
לא,אני יודעת שזה אתה,הרי אתה הבטחת לי שתתקשר.
נהדר,כמה צפוי..אמא שלי מתקשרת לשאול אם הכל בסדר.
רגע..משהו אמור להיות לא בסדר? כן..כמו..למה את מתקשרת
בדקות קריטיות אלה?!
טוב,כנראה שאין ברירה אלא לחכות..מחכה ומחכה..
אני מרגישה שזהו,הוא לא יתקשר..בטח לא היום.
ומחר? אה,יהיה לו מספיק זמן להמציא לי איזה תירוץ.
אני לא מוותרת ,לא מוכנה לוותר בעד שום הון!
הוא את שלו יקבל,ואני? אני לא יודעת אם אני אמשיך איתו.
הכל בגלל חתיכת טלפון,חפץ שעושה רעש כשמחפשים מישהו.
בגללו אני מתעצבנת ככה,וכנראה גם אמשיך להתעצבן בגללו בעתיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.