קו אחד משורטט על האדמה הדמיונית שלנו. קו אחד שמציין את הגבול
ומזהיר שאם אעביר רק עוד רגל אחת אל הצד השני, אין דרך חזרה.
לעד אהיה שלך, שפחה. אתה מושך את החבל מעלה אותו ובקצב איטי
מחכך אותו בין רגלי. מערבל את חושי קורא לי לשכוח מהכל להקשיב
רק לך, לעבור לצד השני. מעוניין שאחשף לפניך לחלוטין ומזיז את
החבל עוד קצת. מושך קדימה ואחורה מוציא ממני עוד אנחות. "לא
יכולה לבוא אליך" אומרת מבלי להסתכל בעינייך. ההגיון מתחיל
להתעורר אצלי ואצלך זה רק הזיין. זורק את החבל מטה, מתנתק, "זה
מה שרצית כלבה, לכי". לא זזה ממקומי לא מוכנה לוותר עליך חייבת
להישאר שלך ועדיין לא לגמרי. משגעת אותך, חשה את העיניים שלך
סורקות אותי, המבט הזה שחודר ומרוקן מהכל. אתה רוצה לתפוס אותי
להעביר אותי בכמה סנטימטרים בודדים, אליך. החבל שמוט בין רגלי,
עומדת מצפה למתקפה שלך נגד. אך אתה לא זע, אני חצי שלך ותמיד
אהיה, לך לא היה מה להפסיד. נשארנו כך דקות ארוכות ושום דבר לא
קרה, שקט.

"איך הגעתי לכאן?!" שואלת את עצמי בבהלה, "מה את עושה?". חיוך
מתפשט על שפתייך, לא לאורך זמן. חולפת בראשך אותה שאלה, בתחילה
אתה מהרהר, מבין ונהנה מן הזכרונות שעולים.

פגישה ראשונה, ניצבתי בפינת החדר ערומה כאשר אתה עומד מולי.
קוביות של קרח היו בידייך, החלקת אותן על עורי. הרגשתי את
הרטיבות בין רגליי, הפיטמות התקשו ופי התייבש. לא זזתי, עקבתי
אחר כל טיפה שליטפה את גופי. החלטת שזה מספיק, הצלחת לגרות
אותי. התרחקת והחלקת על הרצפה את קוביות הקרח שנמסו לאט לאט.
הגעת לקצה השני, חיכית לי. הגרון שלי שרף, רציתי קצת מים.
ירדתי על ארבע ואתה לא אמרת מילה, נהנת מן המראה שנגלה לפניך.
שלחתי לשון, מתקדמת בשביל המים המוביל אליך. טיפה ועוד טיפה,
מלקקת בצימאון מבטיחה לעצמי שאעצור במשבצת הבאה. השעון תקתק,
חיכית בסבלנות, התאפקת. ידעת שבמוקדם או במאוחר אכרע
למרגלותייך וכך היה. רציתי לחזור חזרה לקצה השני של החדר, אבל
המגע שלך היה חסר. רציתי אותך, רציתי להיות שלך.

חלק קטן בי החליט שהוא שלך, לך זה לא הספיק התעניינת ביותר.
לילות ארוכים שזורי כוכבים בילינו יחד. פתחת בפניי דלת לעולם
המופלא הזה שלך. בלעתי הכל בשקיקה, הייתי סקרנית. ניצלת את זה
לסיפוק המיני שלך, אותי זה לא עניין, לא רצית ממך יותר. הסכמתי
להיות שפן הנסיונות הקטנטן שלך, סמכתי עליך. השכבת אותי במיטה
מלאה נחשים. היה לי ביטחון למרות שהסכנה עטפה מכל הכיוונים.
לעיתים מגעה היה נעים לעור. נחשים חלקים, זוחלים מכל צד בלי
שאדע מתי, איפה ואתה מעלי, משגיח. לא הייתה לי שליטה על מה
שקורה, התמסרות ראשונה לך. החדרת לתוכי זנב אחד קר, שנכנס עמוק
יותר ויותר. הוא היה נעים, ממלא, עצמתי את עיניי המסרתי אליכם.
נשכת והשארת אחריך סימנים אדומים, מתוקים. סימני הנשיכה קרצו
לך, האנחות והצרחות שהדהדו בחדר שיגעו אותך. ליקקת, ניסית
להרגיע את הכאב. אך תהית אם זה לא מאוחר מדי והפציעה חמורה.
היה לי נעים אך אתה הבנת את זה אחרת. פחדת, בזמן ששכחת שהנחש
נמצא עוד בתוכי ואני מתענגת מכל תזוזה שלו.

יום שבת, אחר צהרים, ניגשנו למטבח, פישקתי את רגליי בשכיבה על
שולחן העץ הישן. הכנסת לפי ענב ירוק אחד הזהרת שאסור לי לנגוס
או לבלוע. סגרתי את הפה, שותקת, לא מוציאה הגה. שלא יגרם נזק
ולו הכי קטן לעיגול הקטן, בעל המיץ המתוק שבפי. נחושה לעמוד
במשימה, שתהיה גאה בי. הנחת אצבע אחת בפתח הכוס שלי, מטייל על
השפתיים הפנימיות. עצמתי את העיניים משחקת עם הלשון בענב שבפה.
בלי שום הודעה מוקדמת דחפת את האצבע בפנים, חד ועמוק. הלשון
לחצה על הכדור הירוק ושיחררה החוצה את כל המיצים. הוצאת את
האצבע במהירות הסתכלת עלי, ידעת שאפול. התעשתתי ופקחתי את
עיניי בבהלה. הדבר הנכון לעשות זה להתנצל "אני מצטערת אדוני"
"מצטערת על מה זונה!?" כעסת על שלא הסברתי את עצמי. "הענב
אדוני הוא כבר לא.." נסיתי להסביר ודמעה אחת מצאה דרכה במורד
לחיי. לקחת עוד אחד ושמת בפי "עכשיו תשמרי עליו טוב" אמרת
וסטרת על ירכיי בחוזקה מספר פעמים. לאחר מכן יצאת מן החדר
וחזרת עם שוט שחור בידך והצלפת. כאב לי, שמחתי שהענשת, הגיע לי
"תודה אדוני" אמרתי בליבי והענב נשאר שלם.

בתוך בריכת כדורים גדולה, שיחקתי, שמחתי שיש מישהו לו אני
שייכת. כולם ניסו לשלוח יד, הייתי שלך אך עדיין כעסת. לאף אחד
אסור היה להתקרב, אבל הבריכה גדולה וצבעונית. לעיתים נעלמתי
מטווח הראייה שלך. הקרע בינינו גדל, לא רצית בי יותר, השתכנעת
שיהיה לי טוב בלעדייך. שלפת מפתח ושחררת את ידיי מן האזיקים
שמגעם כל כך נעם לי. אמרת לי ללכת ולא היית מוכן לקבל אותי
חזרה. התגעגעתי לאותם ימים בהם הייתי כפותה למיטה בחבלים.
התחלתי לטבוע בתוך כל הכדורים, כאב לי. רציתי עוד פיתויים,
עונשים, כאב, הצלפות, שליטה, רציתי עוד ממך. צללתי למטה
מתפשטת, נשכבתי על הקרקעית מלטפת את עצמי, מחדירה אצבעות שורטת
את עורי בציפורניי ומשאירה סימנים ארוכים ואדומים. עוצמת
עיניים, אורגזמה מרעידה את גופי גבי מתקמר "אני גומרת אדוני,
אני גומרת" צועקת. זרמים אחרונים שעוברים בכל גופי אומרים שלעד
אהיה שפחתך.