זה לא כל בוקר שאני רואה אותך ככה
שוכב על הגב ללא חולצה
בלתי ניתן לאתר את הכוח לתאר
את היופי המעטר את החיוך הממכר
שיושב על שפתיי כשאני רואה אותך ככה.
אתה לא זז, למרות התחנונים שלי
למרות הדמעות שזולגות על גביך
עם זאת אני מחייכת על עצם היותך
על עצם ירך
ועל עצם קיומך, הדועך.
בעבר הבטת בי ככה
היית אומר לי לחייך, לפניי העגומות להראות את הגומות
הן את חן פניי הקרינו, וקינאת כשכולם הבחינו
אתה אהבת את זה אפילו
ועכשיו אתה שוכב פה ללא תזוזה.
לילה מלא פז, הירח מבכה את מותך
אושר שלא יסולא, חרוט על סלע
שמך זועק בכוח מהמצבה
ידך רוצה לפרוץ ולאחוז מחוץ לקבר
לאחוז בקור האבל. |
