"קופת חולים ערב טוב, מה אוכל לעזור לך?"
"אפשר לקבוע תור למחר ב-4:30 לד"ר עדן?"
"רגע, רגע, תני לי לפתוח את היומן..."
יפית הכניסה לחם עם גבינה צהובה קלה לטוסטר.
"לא, מחר ב-4:30 תפוס, אולי ב- 5:30?"
רגע, לא אני צריכה לקחת את רוג'ר למספרה, מחר יום ראשון.
"לא, אולי ביום רביעי?"
"אנחנו לא עובדים ברביעי, מה עם חמישי?"
עבודה עד 7:00, קורס אלגברה לינארית, להוציא את רוג'ר-
"עד מתי אתם מקבלים?"
"8:00"
"ושישי?"
"עד 12:00"
היא ניתקה.
היא הבינה פתאום עד כמה אין לה זמן לכלום, אפילו לא לקבוע תור
לבעיות לחץ הדם הגבוה שלה. היא התעצבנה ואמרה לעצמה שהיא חייבת
להשתנות, לשנות הרגלים וליצור זמן חופשי בשביל עצמה. היא
התחילה לעבור בראשה על הדברים שאולי תוכל לוותר עליהם - ולא
הצליחה לחשוב על כלום; זה רק הגביר את תסכולה.
היא הסתכלה על רוג'ר במבט בוחן; הוא ישן. היא דפקה בחוזקה עם
רגלה על הרצפה, לא כדי להעירו (למרות שזה היה כבר מאוחר מדי)
אלא כדי להוציא עצבים. זה רק הגביר את תסכולה.
היא הסתובבה במקומה וראתה את לוח השנה שלה - גדוש בכתב קטן
ובלתי קריא לאחרים. זה רק הגביר את תסכולה.
הטוסטר צפצף והיא התיישבה לאכול מול מהדורת החדשות היומית.
