מאיה התעוררה אל תוך הבוקר..הבוקר השחור והפרטי שלה היא ידעה
שהיום יום הולדתה ה 16 והיא ידעה שהורייה בטח יערכו לה עוד
מסיבת הפתעה לא מוצלחת..כמו בשנים הקודמות אבל היום בבוקר היתה
לה הרגשה משונה מין תחושת בטן שמשהו טוב צריך לקרות לה סוף סוף
היא קמה מן המיטה החמה אל תוך הבוקר הקר של החורף היא ירדה
למטה ,נראה שהשנה בכל זאת לא הולכת להיות כמו השנים הקודמות
היא לא ראתה אף אחד ...היא הייתה מופתעת סוף סוף אחרי כל השנים
הם שכחו את זה היא לא האמינה כולם שכחו את היום הולדת שלה היא
הרגישה הקלה קטנה בבטן... ואז היא שמעה את זה ,היא שמעה את כל
הצעקות מחדרם של הוריה אבל זה לא הייתה מריבה רגילה ...זה היה
משהו רציני .היא ראתה את אבא שלה יוצא עם מזוודה מן הבית היא
רצה אחריו ולא הבינה מה קורה הוא פשוט אמר לה בקול שבור שכזה
"מזל טוב ילדה שלי אני תמיד אוהב אותך" והלך..הוא פשוט נעלם לו
אל תוך האופק .שמאיה חזרה הביתה היא ראתה את אמא שלה בוכה
בסלון, היא לא הזכירה את יום ההולדת שלה ..היא שתקה והלכה לבית
הספר, בבית הספר כולם התנהגו כרגיל לא אמרו לה מזל טוב ולא
כלום אפילו שחר הידיד הכי הכי טוב של מאיה לא אמר מילה...הוא
פשוט אמר לה היי עם מבט עצבני שכזה...מאיה לא הבינה מה קורה
לכולם אבל בתוך תוכה היא שמחה היא שמחה שלא עשו בלאגן מיום
ההולדת שלה. לקראת סוף היום כאשר דיברה מאיה עם שחר היא הזכירה
את יום הולדתה שחר לא הגיב ...היה לו מבט קר בעיניים , מאיה לא
הבינה מה קרה לכולם היום.
בדרכם הביתה הם רבו אבל לא ריב מהריבים הקטנים שלהם שהם
משלימים תוך כמה דקות מאיה אפילו בכתה לו על זה שאף אחד לא זכר
את יום הולדתה ...לרגע היה נראה כי למאיה באמת איכפת מיום
הולדת..כאשר מאיה חזרה לביתה היא רצה לחדרה ונעלה את עצמה
שם"הגיע הזמן" היא אמרה. מאיה ידעה שזה יכאב לה יותר משזה יכאב
לכולם זה היה מין מנהג שלה כמו בכל שנה לעשות עוד חתך קטן
בזרוע שלה.
מאיה לא יכלה יותר היא החליטה שהיא מסיימת הכל ,היא בכתה כמו
ילדה קטנה היא ישבה בפינת החדר בתוך ים הדמעות הפרטי שלה היא
ישבה כך עם סכין ובכתה..
כאשר היא החלה עם המנהג הקטן שלה היא המשיכה לאט לאט יותר
ויותר חזק ....עכשיו מאיה ישבה בתוך ים של דם ,בתוך הדם שלה
היא עצמה את עינייה לאט לאט ונזכרה בשורה מין השיר שלה, אבל
לשורה הזאת הייתה חשיבות עבור מאיה "Yeah you bleed just to
know you're alive" וכך היא עצמה את עייניה לאט לאט שרה בראשה
את השיר ולא פקחה את עינייה לעולם