דיבור עדין מלא סימפתיה ויד אנושית משיקה בפי.
קירבה שמחממת. היא נושמת לרווחה וגוף נע לצד גופי.
דבר לא מבדיל ודבר בו לא רע הכל נראה טוב ועמוק.
ייצוג של תמימות והבנה בתהליך בניית הרגש המשותף ביני לבינה
בהתנהגות מגונה ולא אמיתית.
בחוץ הכל טוב ונפלא אך בפנים, בתוכו, קודר לי.
עד כמה אני זקוק לכך?
בלתי פרודה ממחשבתי, קרובה אליי ברוחי. סיפור חסר בסיס מראה
שום עתיד. מחפש עיקר ומוצא תפל.
לא אדע אף פעם איך לברוח ולמה אך תמיד בי תחושה שזאת לא הגדרה
אמיתית של רגש.