'מה נפרדתם?! יואו אני מזה מצטערת,באמת...'
'אין לך מה להצטער'
'מתי זה קרה?'
'היום,לפני שעתיים שלוש משהו כזה'
'ולמה נפרדתם? אם מותר לי לשאול...'
'זה פסדר,מותר לך.אמממ...בגלל הרבה סיבות'
'אהה הבנתי...ואתה פסדר?'
'כן כן אני פסדר גמור,תודה'

===========================================

כבר עברו 10 שנים נראה לי מאז שדיברנו,טוב נו ארבעה חודשים,
אבל זה נראה הרבה יותר זמן.
אני מאד השתדלתי שלא לחשוב עלייה,
לא שהצלחתי אבל לא חשוב.
זה פשוט נראה לי בלתי אפשרי בלעדייה,
כאילו אני חייב לדבר איתה,לראות אותה,
אבל מה אני יכול לעשות,כי אחרי הכל אני זה שניפרדתי ממנה,
ובאותו רגע היו לי משהו כמו אלף ואחת סיבות טובות להפרד ממנה,
ועכשיו,עכשיו אין לי אפילו אחת,
ושאני חושב על זה,זה כאילו הוצאתי את עצמי להורג.
אבל בנתיים אין לי מה לעשות,חוץ מלחכות.

===========================================

'יואו מה אני יגיד לה אם אני אראה אותה?!'
זה כל מה שיכולתי לחשוב בדרך למסיבה של ידידה,
אחרי שנודע לי שגם היא תיהיה שם.
אני חושב וחושב ושום דבר לא עולה לי לראש.
ובלי לשים לב אפילו,אני מוצא את עצמי יושב בחוץ ומדבר,איתה.
אין לי מושג איך הגעתי למצב הזה,אבל אני שמח שכבר התחלנו
לדבר.
דיברנו שעות,להשלים את חסר שנוצר בזמן שלא התראינו,
למרות שתשעים אחוז מהדברים היו סתם נושאים ללא חשיבות.
דיברנו ודיברנו,ופתאום הכל נראה לי אחרת,
הכל נראה יפה,מקסים,מושלם.
איזה הרגשה טובה.
פשוט לא רציתי שיגמר הרגע,רציתי שימשיך עד שימאס,
אבל מה לעשות שיש לה הורים והיא צריכה להיות בבית.
בכל מקרה,בזמן האחרון כבר התחלתי להרגיש יותר טוב,
התחלנו קצת להתקרב,
התחלנו קצת לדבר יותר עלינו ולא על איזה נושא סתמי,
שיעביר לנו את הזמן רק כדאי לומר שדיברנו,
אפילו התחלנו להפגש קצת,
אחרי שלא התראינו בערך שלושה,ארבעה חודשים.
ובכלל זה היה כאילו כל הקשר שלנו,כל המערכת יחסים שלנו,
פשוט התקדמה כמה צעדים...גדולים.
ואני כבר התחלתי לפתח תקוות שאולי יש סיכוי שנחזור להיות כמו
פעם,
שנחזור להיות חברים.
לא יכולתי להתרכז בכלום,תמיד חשבתי רק עלייה,
את האמת גם לא היה לי כל כך אכפת מכלום,חוץ ממנה.
אין לכם מושג איזה הרגשה טובה זאת,
שהילדה הזאת שאתה אוהב,הילדה שאתה הכי מעריך,
הילדה שאתה הכי מתגעגע כשהיא לא לידך,הכי שמח לראות בכל
שנייה,
אוהבת אותך חזרה,מעריכה אותך ומתגעגעת,
אין,זאת פשוט ההרגשה הכי טובה בעולם!
בכל אופן,עכשיו אנחנו רק צריכים לדבר ולהחליט שאנחנו חוזרים.
אני כבר כל כך מחכה לרגע הזה,למצוא את הרגע הנכון,
את התזמון המושלם.כל פעם שאני רק חושב על אותו רגע עוברת בי
צמרמורת,
וזה הרגשה כל כך טובה!
הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך טוב.
אני פשוט נהנה לחיות ברגעים אלה,
אפילו שעדיין לא חזרנו רשמית,אבל רק המחשבה עושה לי טוב בלב.

===========================================

'אנחנו צריכים לדבר'.'כן גם אני חושב ככה' עניתי עם פרצוף
שמח.
'מתי נוכל להפגש?' היא שאלה.'מתי שרק תרצי'.
'טוב אני כבר אבוא אלייך במשך השבוע...טוב?'.
'אין בעיה...ביי'.
זאת היתה השיחה הכי קצרה והכי משמחת שהייתה לי בכל החיים.
אני כבר מת שיגיע הרגע שהיא תבוא לכאן ונדבר.

===========================================

הרגע סוף סוף הגיע,כולי מזיע מהתרגשות,מאהבה.
לאחר שדיברנו כמה דקות היא באה אליי ולחשה לי באוזן:
'הלוואי והיית יודע כמה אני אוהבת אותך...'  והלכה.
זהו המשפט האחרון ששמעתי ממנה, הרגע האחרון שראיתי אותה,
ראיתי את עולמי קורס באותה שניה, אפילו סיבה להמשיך לחיות לא
מצאתי.
היא פשוט יצאה מחיי, עזבה אותי לבד, רטוב כולי מדמעות.