New Stage - Go To Main Page


דניאל נשען על החומה העומדת ליפול, מאחוריו הייתה כתובת על
הקיר מרוססת בספרי כחול כהה "ואת היית האושר של חיי". התקרבתי
אליו בחושבי כמה אירוני הכתובת ודניאל ביחד על אותו קיר.
"גידי, מה שלומך ?" פונה אלי דניאל ברשמיות מעושה.
"אתה יודע, חיים, נושמים, דברים כאלה" אני משיב ורק בגלל שהוא
שאל ראשון.
"ומה אצלך ?"
"אל תשאל, אני מאוהב".

כאן אולי צריך לבוא המקום להסביר בכמה מילים על דניאל. אולי
כמה מילים יהיו יותר מידי בכדי לתאר את אישיותו ה"מורכבת",
הבחור פשוט מחליף אותן כמו גרביים, סליחה, יותר מגרביים.

"נו, מי הפעם ? ספר לי עליה ? נחמדה ? מה היא עושה ? לומדת ?
עובדת ? איפה היא גרה ?" שאלתי
"מה אני אגיד לך, יש לה מידה C 75" עונה לי דניאל עם חיוך על
פניו.

שוב פעם הוא מתחיל עם התיאוריות.
לדניאל יש תיאוריה שאומרת שהעולם מתחלק ל 3 קבוצות של אנשים :
הקבוצה שלא כל כך מבינה בחזיות גם כאשר זה נמצא ממש עליהן מתחת
לאף  - נקראות בנות.
אלה שמבינים בחזיות למרות מפגשם המועט איתן - נקראים בנים.
ואלו שבשום פנים ואופן ל-א  מ-ב-י-נ-י-ם  ב-ח-ז-י-ו-ת - להלן
יקראו מוכרות של חזיות.

"אבל, איך הכרתם ? גרה קרוב ?"
מרחקים הם אחד הדברים החזקים אצל דניאל, הוא היה פרוש כבר על
כל הארץ.
"אתה יודע איך זה, חייבים להכיר את הארץ. ואתה הרי יודע כמה
אני אוהב לטייל"
הפעם זה קרוב - נתניה. רק 93 ק"מ מהבית.
היא מלצרית קוקטלים, הוא קוקטייל בפני עצמו, הסיפור הידוע : בן
מתלהב מבחורה, אשה מתאהבת בגבר, גבר לוקח את הרגליים ובורח.





אני מתקרב לדניאל, הוא נשען כהרגלו על החומה, מאחוריו כתובת
גרפיטי בצבע כחול כהה שעליה יש איקס שחור ומתחת בצהוב חרדל
צועק כתובת נוספת :"ואת היית העצב של חיי"

"מה קורה ?" אני שואל וכבר לא מחכה לתשובה.
"אל תשאל" עונה לי דניאל ואני מבין את הרמז ולא שואל, הוא
ממילא יספר.

קראו לה סיוון או גלית או רונה - השם משתנה, הסיפור נשאר קבוע.
זה לא שהוא לא רוצה, הוא פשוט לא יכול. הוא מנסה, חושב שהפעם
זה זה, הפעם הוא מאוהב לתמיד. הפעם יש לו תיאוריה בנושא, משהו
חדש, בדוק ! משהו שעדיין לא הכזיב לעולם. נכון זה גם לא נוסה
מעולם, אבל הוא בטוח שלא יכזיב.

"היא עזבה" אומר לי ומתכוון ל"ברחתי"
"לא יכולנו לדבר, היא הכניסה את המיטה שלנו ליחסים אני הכנסתי
את היחסים למיטה" אומר ומיד מבהיר "אתה יודע, זוג חדש, לא תמיד
הכל מושלם מהתחלה, אצלה הסקס העיב על היחסים, אצלי ריבים
מעיבים על המיטה. נכנסנו לגלגל שלא הצלחנו לצאת ממנו"
"יהיה טוב" אני מנחם ויודע ביני לביני שזה לא יעזור כי כזה הוא
דניאל ואולי רונית או דנה או מיטל או... תגרום לו להבין שהוא
צריך להשתנות, להתמודד.

"הכרתי בחורה חדשה" הוא מוסיף כלאחר יד, אני משתנק. "כבר ?"
"טוב היא לא בדיוק חדשה, אתה מכיר אותה, נו, למדה איתנו, קטנה
כזו, מקסימה, גוף יפה, שיער מדהים, חכמה, מצחיקה, מתוקה"
בחיים לא שמעתי את דניאל מפרט בכזו התלהבות ואורך, בחורה,
ואפילו שום מילה על החזה. מדהים... אולי עוד יצא מהבחור הזה
משהו יום אחד.
"אתה מבין, גידי ? היא כל מה שחיפשתי אי פעם בבחורה, אם רק
הייתה אומרת כן, אתמול הייתי מתחתן איתה, מוליד איתה ילדים,
מגדל איתה את החתול שלה, אתמול ! אתה שומע אותי ?"
הוא מחבק אותי בהתרגשות והולך מאושר לדרכו משאיר אותי עם
מחשבותיי על דניאל על בת זוגתו החדשה בעוד בריזת קיץ מנשבת
ומפיחה בי קצת רוח חיים.





אני אוהב ללכת ברחובות עירנו, סתם בלי סיבה, לשוטט לתת למחשבות
לרוץ, לגלגל שיחות שלי ושל דניאל בראש. אני אוהב לטייל עם
ג'ינס וחולצה ארוכה דקה.סתיו עכשו. הרוח מנשבת ופורעת את
שיערי, אני מסיר את משקפי מנגב אותם בחולצה וכאשר מחזיר אותם
לעיני אני מבחין מרחוק בחומה של דניאל והיא מסויידת ועליה
כתובת בכחול כהה :
                   
                        "ואת האושר של חיי"

                כנראה שהוא בכל זאת יודע על מה הוא מדבר.




23.04.02



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/5/02 16:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א. קיווי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה