את סיפרת לי על החלומות שלך
איך אני מופיעה בהם ומה אני עושה
הזכרת שאפילו אחיך חלם עליי.. (ואני לא מכירה אותו)
ואז שאלת אותי אם אני חולמת עלייך
ניסיתי להתחמק, אני לא אוהבת לדבר על כאלו דברים
את כבר יודעת את זה.
בטח חשבת שנמנעתי מלספר כי לא חלמתי עלייך
אבל מה שלא ידעת זה שאני חולמת עלייך כל יום
אז. ועדיין. אחרי כלכך הרבה זמן.
אם רק הייתי אומרת לך את זה אז
כמו שהייתי צריכה לומר לך כמה אני כן אוהבת..
רציתי. כל כך רציתי. אך לא יכולתי.
לא יודעת למה.
וכשכבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך (בערך..)
כבר היה מאוחר מדי, ואת היית עם אחרת...
זה בסדר. אני לא יכולה לכעוס. את לא שייכת לי.
תירצת שלא אהבת אותה בכלל, אם זה משנה לי בכלל..
ואני מלמלתי משהו שכן עם לא ו.. לא יודעת.
קשה לי לשכוח. עיניי דומעות ואת איננה
הזמן עובר לו אבל אני נעמדת.
הנה, אני כבר לא לומדת, אז למה את
לא חוזרת אליי? אחרות היו קופצות מזמן
אך אינני יכולה. עדיין לא. עוד קצת.
יש בי עוד תקווה. לא יודעת למה.
אבל יש. תקווה.