את יודעת, קיבלתי איזו משימה דפוקה, לכתוב לאדם יקר, חיפשתי,
וחיפשתי,
אבל לא הצלחתי להעלות כלום בחקתי.
אז הנה, אני כותבת למישהו שהיה יקר לי פעם, והבנתי שהוא לא
שווה הרבה, (כמו כולם בעצם, חוץ ממנה...)
אני כותבת למישהו שעכשיו, אני בזה לו בכל ליבי!
אני זוכרת איך אהבנו, ואיך סיפרנו על הנשיקה הראשונה.
ואיך בכינו דמעות של אהבה. בכיתי בכנות, ואת? היו גם חיוכים,
ולא מעט.
אני זוכרת איך בכיתי שעזבת, עזבת למען מסיכה, למען שקר.
אני זוכרת איך רציתי לספר לך עוד הרבה דברים על אהבה כנה. אני
יודעת גם, שעד עכשיו, כזה יקרה, אכתוב לך במכתב, על פעם
ראשונה. אנצור אותו ביומני, ולעיני בלבד.
ואם אחשוב חזק חזק, אבין שמקומו של המכתב הוא ביומן, כי חברים
טובים אינם עוזבים, אפילו אם האחרים נראים הרבה יותר מפתים,
וחברים, אינם הופכים להיות אוייבים.
ואת הפכת לי לאויב, הכי קשה בקרב, כי את הפכת להיות מה שהייתי,
סתם ז-נ-ב!!!
זנב לשועלים, אולי, אבל גרוע עוד יותר, הלכת שולל אחרי יצור
אכזר, קוראים לו החברה.
זה מעניין לשמוע, באיזו מסיכה את לבושה לקרנבל הערב, ומי תהיי
היום מול המלכה, מסמר המסיבה, שיידפק הלילה בסימטה קרה וחשוכה.
ולא, לא בשביל החברה, היא, היא המלכה, היא, בשביל עצמה!
ואת, את גרועה יותר ממני, עד כמה האדם יכול להיות עיוור?
האם מצאת עצמך שייכת? אל תשקרי לי, אני יודעת שלא. אני יודעת
טוב מאוד, שלא תדעי שם חברות אמת, כי את לשם לעולם לא תהיי
שייכת!!!
אז הנה את עכשיו, סיימת שיעור חליל, את תחזרי הבייתה, תחליפי
מסיכה, ותלכי למלכה.
ותשמעי לך מרלין מנסון וקריידל, נכון שאת עצמך עכשיו?
ואולי אותך, אני מוכירה בזכות דבר אחד, הראת לי חברות שקר מהי,
אדע עכשיו, שאין דבר כזה, חברות אמת. כי חברים לא זורקים אותך
כמו זבל, בשביל כל לכלוך שנוצץ בחול.
ואחרי שאכתוב לך עוד מכתב, והוא יהיה קצת רטוב מדמעות, אני
אשים אותו במגירה ואחייך לי, כי אני יודעת, שלא תדעי חברות אמת
מה היא, זה יעשה לי טוב בלב, לדעת שאת סובלת, סובלת יותר
ממני,
כי רק אני ידעתי באמת מי אתן שתכן, הראש והזנב.
ואני מקווה שלפחות, בעוד כמה שנים, תהיי לזנב של אריות, ולא
זנב של שועלים.
ותגלי חברות אמיתית מהי, רק כשמישהו יעז להגיד לך את האמת
בפרצוף!
אולי אז, תעשי משהו בשביל עצמך, תורידי את המסיכה, ותמצאי את
עצמך.  
                                                           
          ביי ביי דנית
                                                           
וכן, אני עדיין מתגעגעת באיזשהו מובן  


מוקדש למישהי שפעם עשתה עצמה חברה שלי.