מוצב זעם בעזה. מאיר הלך למוצב ואמא נותרה בבית דואגת. חדירת
מחבלים לישוב סמוך למוצב. סיור ג'יפים היה באזור. כולם קפצו
מהג'יפים והחלו לרוץ   לתוך הישוב..צחי, יצחק,אישי ואמיחי
הלכו לאחורי הבית בשל החשש שהמחבלים ינסו לברוח משם. לפתע נורה
ירי  מתוך הבית לעבר המפקד ,מאיר,אמיתי, נפטלי ואיתן. הם רצו
ורצו בין הכדורים ששרקו,נצמדו לקירות החיצונים של הבית .היה
חשש שיש בני ערובה בתוך הבית. אך אז הפצוע שהיה בתוך הבית
הצליח להתקשר ואמר שהוא מאבד דם רב ושהמחבלים לא נמצאים לידו
.המפקד החליט לחדור לבית. הפלאפון של מאיר  היה סגור ומרים
התקשרה בלי סוף. חשבה על הנורא מכול. חששה שמר גורל בנה נגזר
בטרם עת. כולם המשפחה דאגו והיו צמודים למבזק החדשות.לא איבדו
את התקווה. מאיר ,אמיתי, נפטלי ואיתן בדקו את הבית. לפתע שמעו
יריות מאחורי הבית. במכשיר קשר נאמר שחוסלו שני מחבלים אך יש
עדיין אפשרות  שעוד מחבלים מסתתרים באזור ובבית. תוך כדי
בדיקת הבית נשללה האפשרות הזו. מאיר ואמיתי סחבו באלונקה את
האיש הפצוע שנורה ממחבל. הוא היה בהלם כי לא חשב שבזמן שהוא
יושב בסלון וצופה בסרט יפרצו לביתו מחבלים. " כמו שאתם רואים
מאחורי, חיילים  מפנים את הפצוע, מצבו קשה. אין ספק שבאירוע זה
היה מזל גדול . כוחותינו לא נפגעו והיה רק אדם אחד בבית. אם
משפחתו הייתה בבית מספר הפצועים היה עולה " אמר העיתונאי.
"אמא!" קרא נתנאל. "אמא, מאיר ואמיתי בטלוויזיה!" קרא דניאל.
מרים מהירה מהמטבח וראתה את מאיר ואמיתי סוחבים את האלונקה
מחוץ לבית. מרים  סגרה את עיינה, אבן ירדה מליבה, הודתה
לאלוהים . ועוד יום עבר.מארב למחבלים. "תזהר!"  קרא מאיר
לנפתלי. " זה היה קרוב.." אמר נפתלי. הם התחילו שוב לרוץ..
הכדורים שרקו קרוב אליהם. האדמה רעדה מתחתם.הם הסתערו לעבר
המחבלים שהתבצרו מאחורי  בוטנדות."אמיתי!" צעק מאיר. לא יכל
להביט לאחור, לא ידע אם חברו נפגע... פסים שחורים היו על פניו,
במדונה שהייתה מחוברת לקסדתו, צעק " אמיתי, הכול בסדר?".."
הכול בסדר עבור" ." תודה לאל" אמר מאיר.. חש הקלה בין הכדורים
שרקדו לידו.. מאיר ואיתן היו לפניהם . יותר קרובים למחבלים.
יותר קרובים לסכנה. מחבל ירה לעבר מאיר. " מטח יריות לעברך,
מאיר!" קרא אישי. " אני חוזר, מטח יריות לעברך!, מאיר??.. אתה
שומע?!" חזר אישי כה מפוחד." מאיר?? שומע? עבור"  קרא
במדונה."אני לא שומע אותו, המפקד " אמר אישי . כולם רצו
והנעליים  הכבדות הרעידו את האדמה הקשה. " מה עם מאיר, המפקד?"
אמר אישי מודאג." אישי? שומע.. שומע ?..עבור" קרא מאיר
במדונה." תודה לאל!" אמר המפקד באנחה. " שומע! שומע...הכול
בסדר? עבור" אמר אישי." חיובי..היו הפרעות בקשר. עבור" אמר
מאיר." קיבלתי ,מה עם המסריחים?" שאל אישי. " הם שטנים
עכשיו,רות" השיב מאיר. " תחזור לכאן במידי,קיבלת?,רות" אמר
אישי."קיבלתי,רות" אמר מאיר. " תיזהר מהצלף" המשיך אישי."
המפקד , מה עם הצלף?" שאל מאיר כשהגיע אליהם עם איתן. " אנחנו
לא יכולים להוריד אותו כי הוא יורה מתוך בית  ואין לנו נקודת
ירי טובה בשביל להוריד אותו אבל אל תדאג אנחנו עוד נגיע אליו"
אמר המפקד. "אולי אפילו מחר" אמר איתן בחיוך.הם נכנסו לאמייר
של יואל  ולאביר של אייל." חשבתי שקרה לך משהו.." אמר אישי
למאיר כשישבו בסופה הממוגנת. "חס וחלילה" אמר מאיר בחיוך גדול.
אישי חייך גם הוא. בזמן החופשי שהיה להם, שהיה מועט, ישבו
מאיר, אמיתי ,איתן,צחי ואישי  באוהל. "בא לך משחק שש בש?" שאל
אישי את מאיר. " כן, למה לא" ענה . "אני השחורים" אמר  אישי. "
כמו תמיד" אמר מאיר. "מתי אנחנו עושים שמירה בבונקר?" שאל  צחי
. " נראה לי  השמירות מתחילות  בשעה 22:00" אמר אישי. " המפקד
יגיד לנו.." אמר אמיתי. " לא נמאס לכם לפעמיים לעשות את
הסיורים  האלה?.. את כול הכאב ראש הזה?" שאל  צחי . " לא. כי..
הרי אם לא נהיה פה,  לא יהיה מי שישב על הזנב של  המחבלים וכמה
שעכשיו המצב קשה, היה יכול להיות עוד יותר  קשה.." אמר מאיר. "
כן, אתה צודק" אמר אמיתי. " אין לנו ברירה אחרת" המשיך  איתן.
" חבל שזה ככה.. אבל זה המצב" אמר איתן. " כול יהודי  מצווה
לומר "יהיה טוב" לפחות עשר פעמיים ביום" אמר מאיר  בחיוך שופע
אור. כולם חייכו .שעה 23:00, שמירה בבונקר. "אז מה נשמע?" אמר
מאיר לאמיתי. " לא מתלונן"  ענה בחיוך. " אני רעב.." אמר מאיר.
אמיתי צחק ואמר  " אין זמן שאתה לא רעב".  מאיר צחק ואמר  "
אז מה תפריט היום?". " כרגיל" אמר אמיתי." שעועית ולוף?" אמר
מאיר בחשש. " לצערי  הרב.." אמר אמיתי. " אתה מבין, זו הסיבה
שאני לא רעב כול כך" אמר אמיתי." שום דבר לא יגרום לי לאבד
תיאבון" אמר מאיר בחיוך. " אפילו אם האוכל כול כך דוחה?" שאל
אמיתי. מאיר  פרס חיוך גדול. " מצטער, שאלה מיותרת" אמר אמיתי.
" סוף השבוע זה חנוכה" אמר מאיר. " כן.. אני רוצה שיבוא כבר
שישי" אמר אמיתי. " כן.. גם אני" אמר מאיר. " הסופגניות,
הלביבות.. ו.. הריבה, או אלוהים.. הריבה!" אמר מאיר. "  המיטה
הרכה, המים החמים.." אמר אמיתי. "הריבה.." אמר מאיר. "השקט.."
אמר אמיתי. "שקט עכשיו.. יותר מדי" אמר מאיר. "הכול שקט שם
במגדל?" צעק מאיר לאיתן . " הכול שקט"  צעק חזרה איתן.לפתע
צרור יריות  נורה לעברם, לא ברור היה מאיפה. דקה רגיעה ושוב
מטח יריות. " מאיפה זה בא??" צעק אמיתי. " אני לא יודע.." אמר
מאיר. "זה מערבית אלינו!" צעק איתן. מאיר ואמיתי התחפרו בתוך
הבוץ , לא זזו.. ושוב  יריות. " משם, מערב צפון .. תירה  לעבר
המבנה.." אמר מאיר לאמיתי.  " תירה אתה, אני אלך לבקש עזרה
בקשר" אמר אמיתי. שוב יריות לעברם..  מאיר ירה לעבר המבנה בעוד
אמיתי קרא בקשר  " אריה , אריה מבונקר. אריה מבונקר" ."
שומע,עבור" ." טיפות על בונקר, קיבלת , אריה?" אמר אמיתי במ.ק.
77." חיובי, מזהה את מקור הטיפות? עבור"." חיובי,עבור". "
קיבלתי, צריכים  מחט? . עבור". " הכול בסדר למעלה?" צעק אמיתי.
" הכול מצוין, רק יורים להנאתנו" צעק איתן בחיוך. " שלילי. רות
סוף" אמר אמיתי. " נהיה שקט פתאום..." אמר מאיר." נראה  לי
שהפחדנו אותם" אמר מאיר בחיוך.  אמיתי צחק ואמר " כנראה שמעו
שאתה  איתי בבונקר, אז החליטו להירגע קצת" אמר אמיתי. " כנראה,
הם ממש פסיכים. שילכו לישון.. מה יש להם? בשביל מה הם יורים.
מה זה נותן להם?" אמר מאיר בחיוך. " משעמם להם אז  הם מנסים
למצוא משהו לעשות" אמר אמיתי. " אז אם משעמם להם אני יכול
למצוא להם משהו לעשות. יש לי תפריט   ארוך. זה מתחיל  בעוף,
אחר כך קובנה , אורז, תפוחי אדמה אפויים..." אמר מאיר. "  אתה
גורם לי להיות רעב" אמר אמיתי. " זו הכוונה" אמר מאיר בחיוך. "
אז מה דעתך על  קצת שעועית ולוף?"  המשיך ." יאללה, למה לא.
חיים רק פעם אחת. ואם זה לא יהרוג אותי , אז שום דבר לא יהרוג"
אמר אמיתי בחיוך." אחי, אני מכין אוכל" צעק מאיר. " כרגיל.."
אמר איתן." רוצה לאכול?"  צעק מאיר. " אתה כמו אמא פולניה" צעק
איתן חזרה. מאיר צחק. " למה לא, אם אתה מכין"  המשיך איתן .
מאיר  חייך ,כה נהנה מהחיים, אפילו משמירה, אפילו מלוף. דהר
לעבר החיים. יום שישי, נר ראשון של חנוכה .אמיתי ומאיר ירדו
באוטובוס,  עם התיקים הגדולים. אוראל רץ למאיר ונידבק  לרגל
שלו. "מה נשמע, אפרוח?" שאל אמיתי.   "בסדר.." אמר  אוראל
בצחקוק. " אז נדבר , אחי" אמר אמיתי." אין בעיה. אתה בא היום
אליי בעשר וחצי ככה?" שאל מאיר. אמיתי ענה בחיוב , חיבק את
מאיר והלך.אחוות לוחמים, מאיר ושאר חבריו  בשל היותם קרביים ,
תמיד היו עם קצר  גם כשירד גשם.  הם לא לבשו מעיל גם אם היו
קופאים מקור. תמיד היו שרוולי מדיהם מקופלים קצר . " אז מה
נשמע, חמוד?" שאל מאיר את אוראל." בסדר,  לא קר לך, מאיר?" שאל
אוראל. " לא" אמר מאיר. " אסור לנו שהיה לנו קר" אמר מאיר
בחיוך. " אני לא  מבין  צבא" אמר אוראל. מאיר חייך. "אתה יודע
איזה חג היום?" שאל אוראל. " כן אני יודע" אמר מאיר בחיוך."
איך קוראים לו?" בחן את מאיר ."חג הסופגניות! " אמר מאיר
בחיוך." לא..  זה לא נכון, מאיר." אמר  אוראל. " נסה שוב"
המשיך." אההה.. חג הלביבות?" שאל מאיר בחיוך." לא.. לא. חג
חנוכה, טיפשון" אמר אוראל  בחיוך. " ידעתי את זה " אמר מאיר
,כה שמח. מאיר התחיל לשיר שיר בשם ידיד נפש "ידיד נפש, אב
הרחמן, משוך עבדך  אל רצונך. ירוץ עבדך כמו איל, ישתחווה   אל
מול הדרך. כי תערב לו ידידותך..". "מה אתה שר?" שאל אוראל."
ידיד נפש, אני אלמד אותך את השיר " אמר מאיר. כשמאיר נכנס
הביתה עם אוראל, שמע את טלייה באחד מן החדרים.  הוא הוריד את
היק הגדול.  עשה  עם האצבע לאוראל "ששש...".. והלך לחדר. "
היי, אוראל. איפה מאיר?" שאלה טלייה. " הוא לא בא" אמר
אוראל."אז למה התיק שלו פה?" שאלה. " לא יודע" אמר אוראל
בחיוך. טלייה הלכה לאחד החדרים וחיכתה לראותו.  וכשלא ראתה
אותו בחדר עמדה לצאת מאוכזבת.  ושם הוא עמד  עם חיוך גדול.    
"מאיר!"  קראה בשמחה רבה  וקפצה עליו באושר." באת! ידעתי
שתבוא!" אמרה טלייה. "שלום, יש סופגניות?" שאל מאיר כשנכנס
למטבח וראתה את אמו ו שתי דודותיו. ביד אחת החזיק באוראל וביד
השנייה החזיק בטלייה. " אין שלום, אין חיבוק.." אמרה  אמו. הוא
ניגש לאמו וחיבק אותה חזק חזק. " התגעגעת?" שאל מאיר. "בטח
שהתגעגעתי!" אמרה מרים. " כן, היה מוזר. היה יותר מדי שקט
בבית!" אמר דניאל  מאחוריהם. מאיר חיבק את דניאל. " שלא תחשבו
שאני מכפך אותכן" אמר מאיר בחיוך והלך לחבק את דודותיו. " לך
תחביא את הנשק, טוב מאיר?" ביקשה  מרים. מאיר חייך והלך לחדרו
במעלה המדרגות. " לא. לאן אתה הולך מאיר?" שאלה טלייה. " אני
כבר חוזר, טוב נסיכה?" שאל מאיר ." טוב" אמרה טלייה.
"ומאיר?.." אמרה טלייה. "כן, טלייה?" ענה מאיר. "אתה חוזר מהר,
נכון?" שאלה." מאוד מהר, נסיכה קטנה שלי..טוב?" אמר מאיר.
טלייה חייכה."אני מחכה" אמרה טלייה. " אני יודע.." אמר מאיר
בחיוך. " ומאיר?" אמר אוראל. " כן, חמוד?" אמר. " גם אני מחכה"
אמר אוראל. " לך, לך כבר.." אמרה דודתו בחיוך. "חג חנוכה, זה
החג הכי יפה" אמר מאיר מבסוט. דניאל חייך. " תמיד אתה ככה" אמר
אביחי. " ככה?.. מה  הכוונה?" שאל מאיר. " כול כך מאושר
בחנוכה" אמר אביחי . "סיפור חנוכה הוא סיפור  הוא סיפור מאוד
מיוחד" אמר מאיר בחיוך." כן , כן.. תתרץ"  אמר אביחי. "בוא
הנה"  אמר מאיר בחיוך וחיבק אותו חיבוק מוחץ. " אמא, תגידי
למאיר שיפסיק" אמר אביחי בצחקוק.  מאיר שיחרר אותו ואמר "אתה
צריך להתחיל לפתח שרירים  בשביל הצבא". " יש לי עוד זמן" אמר
אביחי בחיוך. "ואני אהיה שם אתך" אמר מאיר בחיוך. " כן, אני
בטוח. אולי תעזור לי שם גם עם שכיבות שמיכה?" גיחך  אביחי.
מאיר צחק את אותו צחוק מתגלגל, שהיה אופייני רק לו. ואחריו
נסחפו כולם בזרם צחוקו." מתי נהיית כול כך מצחיק?" שאל. " תמיד
הייתי" אמר אביחי בחיוך. תמיד ראה  מאיר  בחג חנוכה כחג מיוחד.
זמן איכותי  עם האחים. זמן מלא אור ושמחה.